6 תשובות
ימין- האלה שהם נגד הערבים
שמאל- אלה שאם הערבים
שמאל- אלה שאם הערבים
שמאל"- השקפת עולם או תנועה פוליטית, המבקשת לשנות את הסדר החברתי באופן שיצמצם את הפערים המעמדיים ויבטיח חברה שוויונית וצודקת יותר.
"ימין"- השקפת עולם או תנועה פוליטית, המבקשת לשמור על הסדר החברתי הקיים. הימין תומך בשלטון חזק ומקדש את הרכוש הפרטי.
"ימין"- השקפת עולם או תנועה פוליטית, המבקשת לשמור על הסדר החברתי הקיים. הימין תומך בשלטון חזק ומקדש את הרכוש הפרטי.
ימין - נגד ערבים במדינה
שמאל - בעד ערבים
שמאל - בעד ערבים
שמאל-הארץ של הערבים ולא שלנו
ימין-הארץ רק שלנו
ימין-הארץ רק שלנו
שמאל - בעד חילוק המדינה לשני עמים, בשביל למנוע כביכול מלחמות
ימין - עדיף מלחמה, זאת הארץ שלנו
אני ימיני למשל, כי הערבים זה עם חסר אינטילגנציה ומה שהם רוצים זה לא שטח זה להרוג את היהודים, לתת להם לגור באותו אזור שלהם יגרום לבעיות עצומות
ימין - עדיף מלחמה, זאת הארץ שלנו
אני ימיני למשל, כי הערבים זה עם חסר אינטילגנציה ומה שהם רוצים זה לא שטח זה להרוג את היהודים, לתת להם לגור באותו אזור שלהם יגרום לבעיות עצומות
הימין בישראל דוגל בציונות ובצורות אחרות של לאומיות יהודית, ומאוחד בעיקרון שמדינת ישראל צריכה להיות מדינת העם היהודי. בעוד על אופייה הדתי של המדינה ועל אופיה הדמוקרטי יש דעות שונות, החל מהפרדת דת ומדינה ודמוקרטיה ליברלית ועד מדינת הלכה, יש הסכמה שעל ישראל לשמור על אופייה היהודי-לאומי ושלילה מוחלטת של כל טענה כלפי ישראל לוותר על אופייה היהודי וסמליה. הימין נצי ותומך במיגור הטרור באמצעות כוח צבאי, משא ומתן זהיר עם הערבים המבוסס על "שלום תמורת שלום" עם מינימום מסירת שטחים. כמו כן, חלק ניכר מהימין תומך בארץ ישראל השלמה ובהתנחלויות ביהודה ושומרון.
הימין בישראל מונהג, באופן מסורתי, על ידי מפלגת הליכוד, על גלגוליה השונים, לאחר שתנועת החרות התאחדה עם המפלגה הליברלית ועם מספר מפלגות ימין אחרות. התנועה מייצגת את חזונו של זאב ז'בוטינסקי ודרכו של מנחם בגין למדינה יהודית, דמוקרטית וליברלית המבוססת על זכותו של עם ישראל על כל ארץ ישראל, ומציגה עצמה כחלופה למפלגת העבודה גם בתפיסתה הכלכלית התומכת בשוק חופשי.
פרט לליכוד, מחנה הימין בישראל מיוצג בכנסת על ידי ישראל ביתנו, הבית היהודי, האיחוד הלאומי ומחוצה לה על ידי מועצת יש"ע, גוש אמונים ושלל תנועות אחרות. מחנה זה, המכונה המחנה הלאומי, מתאפיין בגישה ניצית כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי, הוא מאמין שהערבים אינם מעוניינים בשלום אמת וכל הדיבורים על הסכם הם הונאה שמטרתם להחליש את ישראל ולהקים בסיסי טרור קדמיים בשטחים. לפיכך, הם מאמינים בגישה תקיפה כנגד הטרור הפלסטיני והתנגדו להסכמי אוסלו, אותם הם ראו כתרמית ערבית. הימין סבור שאפשר למגר את הטרור באמצעות פעולות צבאיות ותמך במבצעים דוגמת חומת מגן וכן במדיניות הסיכולים הממוקדים. רוב הימין תמך בארץ ישראל השלמה ומתנגד לעקירת יישובים, אולם בתנאים שנוצרו בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 מוכנים ראשי שלוש המפלגות הגדולות בימין, המהוות רוב מוחלט בו, (בנימין נתניהו מהליכוד אביגדור ליברמן מישראל ביתנו ונפתלי בנט מהבית היהודי) לפשרה טריטוריאלית אך מתנגדים לחלוקת ירושלים.
רוב הדתיים הלאומיים נוטים באופן מובהק לימין, כאשר בציונות הדתית יש מספר זרמים: הקיבוץ הדתי, הזרם הממלכתי, הזרם החרדי-לאומי והזרם הנצי יותר (שיש המכנים אותו "נוער הגבעות"). כמו כן, חלק מבני הציונות הדתית (כ 15%) הם תושבי ההתנחלויות ותומכים בתנועת גוש אמונים. בציונות הדתית פועל גם זרם של שמאל-דתי (המזוהה פוליטית עם מפלגת מימד ותנועת ציונות דתית ריאלית), אך מדובר בזרם קטן יחסית. המפד"ל, מפלגת דתית-לאומית שייצגה הלכה למעשה את הציונות הדתית, הייתה בעבר מפלגת מרכז-שמאל, בעלת ברית של מפא"י ושל מפלגת העבודה. אולם בעשורים האחרונים, כשההיבטים המדיניים זכו להדגשה יתרה בפוליטיקה הישראלית, נוצר פער בין המפלגות והמפד"ל מצאה עצמה בין מפלגות הימין, על רקע היותה תומכת בהתיישבות בארץ ישראל כולה ומתנגדת בנחרצות לכל ויתור טריטוריאלי, תהליך ששיאו בריצה המשותפת עם מפלגת האיחוד הלאומי.
את הזרם הרדיקלי יותר מייצגת מפלגת חזית יהודית לאומית שמיוצגת בכנסת כסיעת ארץ ישראל שלנו באיחוד הלאומי, שהוקמה באמצעות איחוד של מספר מפלגות ימין, בהן מפלגת מולדת, הדוגלת בטרנספר כפתרון לסכסוך.
ככל הנראה, רוב הימין בארץ הוא בעל נטייה מסורתית ופרו-דתית, אם כי יש מחנה ימין נרחב שהוא חילוני מובהק. מפלגות ימין חילוניות בנוסף לליכוד הן ישראל ביתנו, צומת, חירות - התנועה הלאומית והתקווה - מפלגה ציונית לאומית. הציונות הדתית נוטה היום ברובה לימין.
מבחינה כלכלית, רוב מפלגות הימין תומכות בשילוב של שוק חופשי עם מדינת רווחה ומדיניות קצבאות המסייעת לחלשים. בייחוד מתבלטות מפלגות הציונות הדתית בעמדות סוציאל-דמוקרטיות מובהקות.
לצד הימין המתון, פועלים בישראל מספר תנועות ופלגים של הימין הרדיקלי. הללו תומכות בפתרונות רדיקליים ביחס לאוכלוסייה הערבית, כגון את גירושם מתחומי ארץ ישראל למדינות ערב, טרנספר, עידוד הגירתם או השארתם ללא אזרחות. מספר התומכים בתנועות אלו קטן ביותר
השמאל בישראל, אשר נקרא בעבר מחנה הפועלים בשל זיקתו החזקה לסוציאליזם, מונהג באופן מסורתי על ידי מפלגת העבודה על גלגוליה השונים אשר ייצגה את הכלכלה הסוציאליסטית, ובשנות ה-90 של המאה ה-20 הובילה את תהליך אוסלו. מחנה זה, הכולל בכנסת גם את מרצ וחד"ש, דוגל בגישה יונית כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי ומאמין שוויתורים מצד ישראל יביאו להסכמי שלום והם הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך. השמאל מעדיף קידום משא ומתן דיפלומטי, גם אם הוא כרוך ב"וויתורים" מצד ישראל (שבעיני חלקם אינם נחשבים לוויתורים), על פני פעולות צבאיות, ומתנגד לנוכחות הישראלית בשטחים או ברובם. כלומר, השמאל תומך בוויתורים טריטוריאליים ובפינוי רוב ההתנחלויות (או אף כולן) ובהקמת מדינה פלסטינית בשטחי יהודה, שומרון ועזה.
בהיבט המדיני, השמאל בארץ מתחלק בין שמאל ציוני התומך בציונות לבין השמאל הרדיקלי, שחלק ניכר ממנו מתנגד לציונות ורואה בה תנועה שנישלה את העם הפלסטיני מאדמתו. השמאל הציוני תומך בעיקרון שתי המדינות לשני העמים וסבור שכך יתאפשר לשמר בה את הרוב היהודי מבלי לפגוע בזכויותיה של האוכלוסייה הפלסטינית ביו"ש ובעזה. לדעתו של השמאל הציוני, עיקרון שתי המדינות חיוני לקיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי, תוך שמירה על הלגיטימציה הבינלאומית שלה. כמו כן, השמאל הציוני סבור שעקרון שתי המדינות הינו צעד הכרחי לשם כינון שלום בעתיד עם העולם הערבי. לעומת זאת, רובו של השמאל הרדיקלי היהודי דוגל בביטול מדינת ישראל כמדינה יהודית והפיכתה למדינה נייטראלית מבחינה לאומית, בין אם לאחר חלוקתה קודם לכן לשתי מדינות או בהפיכתה למדינה דו-לאומית על כל שטחי ארץ ישראל. חלק מפעילי השמאל הרדיקלי מפעילים גם אלימות בפעולותיהם.
השמאל נוטה לליברליזם בנושאי חברה, דת ומדינה. הוא תומך בהפרדת דת ומדינה וחופש מדת. הוא בעד שוויון זכויות לבני מיעוטים (לרבות מיעוטים על רקע מגדר מיני, כגון הלהט"ב). בנושאי כלכלה השמאל נע בין קומוניזם לסוציאל-דמוקרטיה וקפיטליזם רך. כך מרצ מזוהה כמפלגה הדוגלת במדיניות רווחה כלכלית, והפרדת הדת מהמדינה. בנוסף, היא מקדמת מדיניות לחיזוק זכויות מיעוטים כגון ערבים אזרחי ישראל, נכים, פליטים לא יהודים (כגון עובדים זרים) והקהילה ההומולסבית. מפלגת חד"ש היהודית-ערבית, מהווה חזית של ארגוני שמאל רבים, ביניהם המפלגה הקומוניסטית הישראלית. בנוסף להיותה דוגלת בהשגת שלום באמצעות פשרות, בשתי מדינות לשני עמים על בסיס גבולות 4 ביוני 1967, היא תומכת במדיניות כלכלית-סוציאליסטית ובצדק סביבתי.
אחד מארגוני השמאל החוץ-פרלמנטריים הוותיקים הוא "שלום עכשיו" שפועל לסיום הכיבוש ולגיוס תמיכה ציבורית לכך וסבור שצעדים אלה יביאו לקידום השלום עם הפלסטינים ועם מדינות ערב. בשנים האחרונות מתרכזת "שלום עכשיו" בפעילות נגד ההתנחלויות. עוד ארגונים שפועלים לקדם הסכם מדיני עם הפלסטינים הם יוזמת ז'נבה של יוסי ביילין והמפקד הלאומי של עמי איילון. לצדם פועלים עשרות ארגוני שמאל וכמה ארגוני שמאל רדיקלי קטנים, כאשר רבים מהם מתעסקים בעיקר בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
הימין בישראל מונהג, באופן מסורתי, על ידי מפלגת הליכוד, על גלגוליה השונים, לאחר שתנועת החרות התאחדה עם המפלגה הליברלית ועם מספר מפלגות ימין אחרות. התנועה מייצגת את חזונו של זאב ז'בוטינסקי ודרכו של מנחם בגין למדינה יהודית, דמוקרטית וליברלית המבוססת על זכותו של עם ישראל על כל ארץ ישראל, ומציגה עצמה כחלופה למפלגת העבודה גם בתפיסתה הכלכלית התומכת בשוק חופשי.
פרט לליכוד, מחנה הימין בישראל מיוצג בכנסת על ידי ישראל ביתנו, הבית היהודי, האיחוד הלאומי ומחוצה לה על ידי מועצת יש"ע, גוש אמונים ושלל תנועות אחרות. מחנה זה, המכונה המחנה הלאומי, מתאפיין בגישה ניצית כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי, הוא מאמין שהערבים אינם מעוניינים בשלום אמת וכל הדיבורים על הסכם הם הונאה שמטרתם להחליש את ישראל ולהקים בסיסי טרור קדמיים בשטחים. לפיכך, הם מאמינים בגישה תקיפה כנגד הטרור הפלסטיני והתנגדו להסכמי אוסלו, אותם הם ראו כתרמית ערבית. הימין סבור שאפשר למגר את הטרור באמצעות פעולות צבאיות ותמך במבצעים דוגמת חומת מגן וכן במדיניות הסיכולים הממוקדים. רוב הימין תמך בארץ ישראל השלמה ומתנגד לעקירת יישובים, אולם בתנאים שנוצרו בסוף העשור הראשון של המאה ה-21 מוכנים ראשי שלוש המפלגות הגדולות בימין, המהוות רוב מוחלט בו, (בנימין נתניהו מהליכוד אביגדור ליברמן מישראל ביתנו ונפתלי בנט מהבית היהודי) לפשרה טריטוריאלית אך מתנגדים לחלוקת ירושלים.
רוב הדתיים הלאומיים נוטים באופן מובהק לימין, כאשר בציונות הדתית יש מספר זרמים: הקיבוץ הדתי, הזרם הממלכתי, הזרם החרדי-לאומי והזרם הנצי יותר (שיש המכנים אותו "נוער הגבעות"). כמו כן, חלק מבני הציונות הדתית (כ 15%) הם תושבי ההתנחלויות ותומכים בתנועת גוש אמונים. בציונות הדתית פועל גם זרם של שמאל-דתי (המזוהה פוליטית עם מפלגת מימד ותנועת ציונות דתית ריאלית), אך מדובר בזרם קטן יחסית. המפד"ל, מפלגת דתית-לאומית שייצגה הלכה למעשה את הציונות הדתית, הייתה בעבר מפלגת מרכז-שמאל, בעלת ברית של מפא"י ושל מפלגת העבודה. אולם בעשורים האחרונים, כשההיבטים המדיניים זכו להדגשה יתרה בפוליטיקה הישראלית, נוצר פער בין המפלגות והמפד"ל מצאה עצמה בין מפלגות הימין, על רקע היותה תומכת בהתיישבות בארץ ישראל כולה ומתנגדת בנחרצות לכל ויתור טריטוריאלי, תהליך ששיאו בריצה המשותפת עם מפלגת האיחוד הלאומי.
את הזרם הרדיקלי יותר מייצגת מפלגת חזית יהודית לאומית שמיוצגת בכנסת כסיעת ארץ ישראל שלנו באיחוד הלאומי, שהוקמה באמצעות איחוד של מספר מפלגות ימין, בהן מפלגת מולדת, הדוגלת בטרנספר כפתרון לסכסוך.
ככל הנראה, רוב הימין בארץ הוא בעל נטייה מסורתית ופרו-דתית, אם כי יש מחנה ימין נרחב שהוא חילוני מובהק. מפלגות ימין חילוניות בנוסף לליכוד הן ישראל ביתנו, צומת, חירות - התנועה הלאומית והתקווה - מפלגה ציונית לאומית. הציונות הדתית נוטה היום ברובה לימין.
מבחינה כלכלית, רוב מפלגות הימין תומכות בשילוב של שוק חופשי עם מדינת רווחה ומדיניות קצבאות המסייעת לחלשים. בייחוד מתבלטות מפלגות הציונות הדתית בעמדות סוציאל-דמוקרטיות מובהקות.
לצד הימין המתון, פועלים בישראל מספר תנועות ופלגים של הימין הרדיקלי. הללו תומכות בפתרונות רדיקליים ביחס לאוכלוסייה הערבית, כגון את גירושם מתחומי ארץ ישראל למדינות ערב, טרנספר, עידוד הגירתם או השארתם ללא אזרחות. מספר התומכים בתנועות אלו קטן ביותר
השמאל בישראל, אשר נקרא בעבר מחנה הפועלים בשל זיקתו החזקה לסוציאליזם, מונהג באופן מסורתי על ידי מפלגת העבודה על גלגוליה השונים אשר ייצגה את הכלכלה הסוציאליסטית, ובשנות ה-90 של המאה ה-20 הובילה את תהליך אוסלו. מחנה זה, הכולל בכנסת גם את מרצ וחד"ש, דוגל בגישה יונית כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי ומאמין שוויתורים מצד ישראל יביאו להסכמי שלום והם הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך. השמאל מעדיף קידום משא ומתן דיפלומטי, גם אם הוא כרוך ב"וויתורים" מצד ישראל (שבעיני חלקם אינם נחשבים לוויתורים), על פני פעולות צבאיות, ומתנגד לנוכחות הישראלית בשטחים או ברובם. כלומר, השמאל תומך בוויתורים טריטוריאליים ובפינוי רוב ההתנחלויות (או אף כולן) ובהקמת מדינה פלסטינית בשטחי יהודה, שומרון ועזה.
בהיבט המדיני, השמאל בארץ מתחלק בין שמאל ציוני התומך בציונות לבין השמאל הרדיקלי, שחלק ניכר ממנו מתנגד לציונות ורואה בה תנועה שנישלה את העם הפלסטיני מאדמתו. השמאל הציוני תומך בעיקרון שתי המדינות לשני העמים וסבור שכך יתאפשר לשמר בה את הרוב היהודי מבלי לפגוע בזכויותיה של האוכלוסייה הפלסטינית ביו"ש ובעזה. לדעתו של השמאל הציוני, עיקרון שתי המדינות חיוני לקיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי, תוך שמירה על הלגיטימציה הבינלאומית שלה. כמו כן, השמאל הציוני סבור שעקרון שתי המדינות הינו צעד הכרחי לשם כינון שלום בעתיד עם העולם הערבי. לעומת זאת, רובו של השמאל הרדיקלי היהודי דוגל בביטול מדינת ישראל כמדינה יהודית והפיכתה למדינה נייטראלית מבחינה לאומית, בין אם לאחר חלוקתה קודם לכן לשתי מדינות או בהפיכתה למדינה דו-לאומית על כל שטחי ארץ ישראל. חלק מפעילי השמאל הרדיקלי מפעילים גם אלימות בפעולותיהם.
השמאל נוטה לליברליזם בנושאי חברה, דת ומדינה. הוא תומך בהפרדת דת ומדינה וחופש מדת. הוא בעד שוויון זכויות לבני מיעוטים (לרבות מיעוטים על רקע מגדר מיני, כגון הלהט"ב). בנושאי כלכלה השמאל נע בין קומוניזם לסוציאל-דמוקרטיה וקפיטליזם רך. כך מרצ מזוהה כמפלגה הדוגלת במדיניות רווחה כלכלית, והפרדת הדת מהמדינה. בנוסף, היא מקדמת מדיניות לחיזוק זכויות מיעוטים כגון ערבים אזרחי ישראל, נכים, פליטים לא יהודים (כגון עובדים זרים) והקהילה ההומולסבית. מפלגת חד"ש היהודית-ערבית, מהווה חזית של ארגוני שמאל רבים, ביניהם המפלגה הקומוניסטית הישראלית. בנוסף להיותה דוגלת בהשגת שלום באמצעות פשרות, בשתי מדינות לשני עמים על בסיס גבולות 4 ביוני 1967, היא תומכת במדיניות כלכלית-סוציאליסטית ובצדק סביבתי.
אחד מארגוני השמאל החוץ-פרלמנטריים הוותיקים הוא "שלום עכשיו" שפועל לסיום הכיבוש ולגיוס תמיכה ציבורית לכך וסבור שצעדים אלה יביאו לקידום השלום עם הפלסטינים ועם מדינות ערב. בשנים האחרונות מתרכזת "שלום עכשיו" בפעילות נגד ההתנחלויות. עוד ארגונים שפועלים לקדם הסכם מדיני עם הפלסטינים הם יוזמת ז'נבה של יוסי ביילין והמפקד הלאומי של עמי איילון. לצדם פועלים עשרות ארגוני שמאל וכמה ארגוני שמאל רדיקלי קטנים, כאשר רבים מהם מתעסקים בעיקר בסכסוך הישראלי-פלסטיני.
באותו הנושא: