זה לא מצחיק שאני ממש שונאת בעצמי הכל

אני פיזית ככ שונאת את עצמי שזה נהפך להרגל כל יום לבכות על איך שאני נראת ואני לא מסוגלת אפילו להסתכל במראה כי כל פעם מחדש זה מכניס אותי לדאון רציני וביאוס כזה וגם שאני מתאפרת ושמה מלא איפור על עצמי זה לא משנה שום דבר כי אני עדיין מרגישה לא יפה ומבינה שזה פשוט מסכה שמסתירה בקטנה את הפגמים אבל גם עם איפור אפשר לראות בבירור שאני לא באמת יפה ומעבר ליופי בפנים אני גם יחסית מלאה שזה עוד יותר גרוע וכבר ניסיתי אינסוף פעמים לרדת במשקל וכל פעם נכשלתי מחדש כי יש לי אכילה רגשית ואני לוקחת תרופות לדיכאון שממש מעלות לי את התאבון במיוחד בלילה אז יוצא מצב שאני יוצאת משליטה ואוכלת בלי יכולת לשלוט על מתי להפסיק וזה מתסכל נורא כי זה ממש מפריע לי וזה כל הביטחון עצמי שלי וזה ככה מאז שאני בת 10 אני מתעסקת רק בזה ובגילאי 10-16 זה פחות הפריעה לי כמו עכשיו כי אז הייתי בדיכאון ולקחתי תרופות והייתי מאושפזת במחלקה פסיכיאטרית ככה שזה לא הפריע לי כי גם ככה לא הייתי יוצאת מהבית כי הייתי מאושפזת ואם הייתי יוצאת זה היה רק עם איפור ובגדים ארוכים כדי שלא יראו את הגוף שלי ותמיד הייתי מבודדת את עצמי ומונעת מעצמי ללכת למפגשים חברתיים נטו בגלל המראה והחוסר ביטחון תמיד פחדתי לישון אצל חברות כי פחדתי שהם יראו אותי בלי איפור ואם הייתי נכנסת לזוגיות הייתי ישר בורחת ממנה כי פחדתי מהשלב של להראות את מי שאני באמת