הסבר או תן נימוקים בעד בירוא יערות, ונגד בירוא יערות (כריתה או שריפה של עצי יער)

כריתת יערות, בעיקר באזורים הטרופיים, מניבה רווח מיידי ממכירת העצים ומהחקלאות המתפתחת בשטחים שבוראו. עם הזמן התברר שכריתת העצים פוגעת ביותר עצים מאלה שנמכרים בפועל, והעצים אף אינם מתחדשים בקצב הכריתה. כך המשאב מידלדל בקצב מסחרר, שטחי החקלאות אינם מניבים תנובה מספקת בשל שיטות העיבוד, ואחרי כעשור הופכים השטחים לחסרי תועלת. התפקודים האקולוגיים והחברתיים שהיו ליער בטרם כריתתו (במישור המקומי והגלובלי – שמירה על מאזן הגזים באטמוספרה ועל מגוון ביולוגי עשיר, למשל) אבדו, ועמם אבד ערכם הפוטנציאלי, שהיה גבוה הרבה מזה שהניבה העצה שנמכרה. יתר על כן, באזורים הרריים, יש לעתים קרובות שיטפונות בשטחים שבוראו, שיטפונות בעצמה שלא הייתה בעבר, שיטפונות שגובים מחיר עצום ונורא של חיי אדם. בעבר היה היער בולם את עָצמת הגשמים וקולט אליו את רובם. שיטפונות אלה סוחפים אִתם חלק גדול מהקרקע בשטחים שנחשפו ומקטינים את הסיכוי לשיקום השטח בעתיד כמערכת אקולוגית מפותחת ויציבה כיוון שהזמן הנדרש להיווצרות קרקע הוא ארוך ביותר.

בעייתיות גדולה יותר טמונה בתהליך שבו המשאב מצוי בארץ אחת, אך נצרך בארצות אחרות ויש לשקול אם התועלת שקולה כנגד הנזק. את התועלת מרוויחים אנשים שלרוב אינם תושבי האזור, את הנזק סופגים תושבי האזור שבו מופק המשאב. במקרים רבים נפגעים תושבים במדינות העולם השלישי מפעילות יזמים ממדינות מפותחות שמגיעים לארצם, מנצלים משאב ומרוויחים הון בסיוע פקידי שלטון, ומותירים את המקום לבעיות שנוצרות לאחר מכן בלא שהתושבים עצמם זכו ליהנות מהרווח. דפוס פעילות כזה רווח בתקופת הקולוניאליזם המערבי, אך גם כיום הוא נפוץ במדינות מפותחות ומתפתחות, אלא שהפעם המרוויחים הם יזמים פרטיים או תאגידים בין-לאומיים שמקורם בארצות המפותחות.