שלום לכולם, תספרו לי בבקשה מה המקרה או התקופה שהיתה הכי קשה בחיים שלכם? אני רוצה להתנחם על מה שאני עובר עכשיו.

מלפניי שנתיים עד עכשיו לאחותי הגדולה נולדה ילדה ואמא שלי כל הזמן איתה שנה שלמה לא הייתי קיימת בשבילה בשנה שעברה עד עכשיו היא משקיעה קצת יותר זמן אליי.

תמיד יש יותר גרוע... תמיד יכול להיות יותר גרוע, ואני לא אספר יותר מידי אבל אני רק אגיד לך ש•איבדתי את הבן אדם שהכי אהבתי... סבתא שלי ז"ל
•ביום הולדת שלי דודה שלי נפטרה
והיו לי המון רגעי דיכאון, אבל כל עוד אני ממשיכה לקום בבוקר וזוכה לראות את המשפחה שלי- זה עולם ומלואו.
שלא לדבר על זה שאני רואה, שומעת, טועמת, הולכת, ומחזיקה דברים.
שהרבה אנשים סובלים מהחוסר הזה.

היו לי כמה..
בכיתה ה לקתי בחרדת הקאות שבה הפסקתי לאכול רק לשתות ולהעדר מהלימודים כחודש.
הייתי אוכלת עוגייה ביום.
עד שגילו את זה אז שלחו אותי לטיפול אצל פסיכיאטרית.
*החרדה הייתה שאני ממש מפחדת להקיא אז לא אכלתי כדי לא להקיא..
וככה כל שנה זה חוזר לי לשבועיים בהם אני סובלת.

והשני שעד לא מזמן אבא שלי היה גר בבית והוא היה מכה אותי וקורא לי בשמות ובקיצור לא נחמד..


מעודד אה?

היה איזה חודש, בסוף 2012 שרבתי עם החבר הכי טוב שלי.. אז בתור נקמה בגלל שהוא כעס הוא הוציא אותי מהארון וסיפר לכולם והפיץ את זה שאני גיי. התחלתי לחתוך והיה לי ממש קשה..
בהמשך אני שמתי לב שסתם כולם יודעים אבל אף אחד לא בפועל ירד עלי. החלטתי לנסות להתחבר עם עוד אנשים והצלחתי. כיום יש לי חבר d:
אל תדאג, תקופות רעות עוברות בסוף וזה תמיד משתפר:)

היה איזה תקופה של 4 שנים בהם ההורים שלי היו רבים כל הזמן ואני תמיד הייתי מתעוררת בלילה מן המריבות שלהם. הם עמדו בפני גרושים.