תחילת חגיגות ליל הסדר - מתי התחילו לחגוג את ליל הסדר בהיסטוריה?

שנה אחרי יציאת מצרים כבר חגגו אותה.
הצורה המסויימת של ליל הסדר התגבשה אחרי החורבן.
כי אין קורבן פסח וכל זה.

בהגדה של פסח שנהוגה בליל הסדר מוזכרים שמות של חכמים שפעלו אחרי חורבן בית שני (שנחרב במאה הראשונה אחרי הספירה, בשנת 70 לספירת הנוצרים בערך) (כגון רבי עקיבא שחי במאה השניה לאחר ספירת הנוצרים, ורבן גמליאל). מכאן שההגדה נכתבה, והתחילו להשתמש בה כחלק ממנהגי ליל הסדר, רק אחרי חורבן בית שני.

לפי קטעים שונים בתלמוד', עולה שבתקופות שבהן היה מקדש בירושלים, (בתקופת בית ראשון ובתקופת בית שני), היהודים נהגו להקריב קורבן פסח במקדש בירושלים. ושאחרי חורבן בית שני, חכמים אסרו על אכילת קורבן פסח, הקפידו על החובה לספר בלילה ביציאת מצריים, וכנראה בהמשך לכך, הנהיגו את נוסח ההגדה, כדי שגם מי שאין לו השכלה של תלמיד חכם, יוכל לקיים את המצווה מהתורה- לספר (בליל הסדר) ביציאת מצריים.

יש פה תשובות מאוד יפות.
אם תרצה תקרא את זה.
תודה רבה לבורא.
הקדוש ברוך הוא, הוא תמיד קיים, הוא לא נברא, הוא תמיד קיים (אולי אפשר לומר שה' ברא את עצמו ולפניו לא הייתה שום בריה, בכדי לסבר את האוזן), לה' אין התחלה וסוף, עד שה' לא ברא נבראים, לא היה דבר כזה נברא, ה' ברא את הבריה הזו, בתוך הבריה הזו, ה' ברא שמש, וירח, ויום ולילה, שהם זמן, בתוך הזמן הזה, הוא ברא אותנו, הוא ברא אותנו כי הוא טוב, ודרך הטוב להטיב, לכן ברא נבראים להטיב עמהם, אך אנו בני האדם במעשינו הרעים הבאנו עלינו רעות שונות, הקדוש ברוך הוא, ברא אותנו בני האדם, אף על פי, שידע שבני אדם רבים ימרדו בו, שרבים יעשו נגד רצונו, איזה עוד מלך עושה כן? אף אחד. כשבני האדם חוטאים למלך בשר ודם, אותו מלך טובח בהם והורג בהם באותו רגע, אך אין מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא כן, כשחוטאים לו בני האדם, הוא נותן להם חיים, ועושה איתם ניסים רבים בשעה שחוטאים לו, בשעה שעושים נגד רצונו, ונותן לבריות זמן רב בכדי לתקן מעשיהם הרעים, עד שמגיע העונש. וגם אין אנו יודעים מעשינו הרעים שעשינו בגלגולים קודמים.

מצווה גדולה, לומר בכוונה (ואפשר לומר פעם אחר פעם ברציפות, כמו פרקי תהלים והלכות).
בורא עולם, אילו פינו, של כל הנבראים (1) שבראת (2), ושתברא (3), ושלא תברא (4), מלא ברכות כגודלך (5), זה עדיין לא יספיק להודות לך ולברך אותך מלך העולם, על אפס קצהו של דבר אחד שעשית עם בריה אחת:

ובורא עולם, אילו פינו, של כל הנבראים שבראת, ושתברא, ושלא תברא, מלא שירה כגודלך, ולשוננו רינה כגודלך, ושפתותינו שבח כגודלך, עדיין זה לא יספיק להודות לך מלך העולם, על אפס קצהו של דבר אחד שעשית עם בריה אחת:

ובורא עולם, קדוש אתה כגודלך, וטהור אתה כגודלך, וברוך אתה כגודלך, ומהולל אתה כגודלך, ומשובח אתה כגודלך, ומפואר אתה כגודלך, וחסיד אתה כגודלך:

וברוך, אתה בורא עולם, ושמך (6) הגדול והקדוש, תמיד, ביותר מכל הברכות, וביותר מכל התשבחות, ונחמות, והילולים, ופארים, והודאות, ושירות, וזמירות, ורינות, ותהילות, שנכתבו ושנאמרו, ושיכתבו ושיאמרו, ושלא יכתבו ושלא יאמרו (7), לעולמי עולמים, לנצח נצחים, לעד,
ובורא עולם, ברוך אתה, תמיד, בברכות האלו כגודלך, וגם אם לא נברך אותך בברכות האלו, אתה ברוך בהם תמיד, ואתה ברוך בהם יותר ממספר כל הנבראים שבראת, ושתברא, ושלא תברא, לעולמי עולמים, לנצח נצחים, לעד:

1-חלק מהנבראים הם, מלאכים, שרפים, אופנים, חיות הקודש, שמש, ירח, כוכבים, רוחות, בני אדם, חיות, צמחים, כל גרגיר אבק-בריה בפני עצמה היא, כל גרגיר חול-בריה בפני עצמה היא, כל טיפת גשם-בריה בפני עצמה היא, וכו'.
2-עד עתה.
3-אם תברא בעתיד.
4-שהרי אתה יכול לברוא ללא הפסקה.
5-העולם נמצא בתוך ה', ה' פינה מקום בתוך עצמו וברא את כל הבריה הזו, היכן שמסתיימת הבריה הזו, כל מה שיש אחרי זה מסביב זה ה', ואין סוף לגודלו של ה', מה הוא אין לו סוף, כך גם הוא ברוך ומהולל וכו' ללא סוף.
6- שם שנאמר בסיני, ושאר שמותיו של ה'.
7-ה' יודע אלו ברכות יש עוד.
(נוסח מספר 29 מתוך 29)
(אין זכויות שמורות, מצווה להדפיס, לצלם, להעתיק, ומצווה להפיץ לזיכוי הרבים)

מאז יציאת מצרים

בשביל זה יש את ויקיפדיה...

מאז יציאת מצרים.. וכן כל חג.. שבועות מאז מתן תורה, סוכות מאז ענני הכבוד וכו

(בספר דברים, נאמר למשה, שצריך לזבוח במקום אחד) "במקום אשר יבחר ה'" - דהיינו, בירושלים (לאחר שזו נבחרה). בתנ"ך מוזכרים כמה פעמים, הקרבת קרבן פסח - אולי יותר מכל מצווה אחרת. בדרך כלל נזכר הקרבן אצל מלכים שחידשו את הברית עם אלוהי ישראל, קרבן פסח מראה זאת בצורה ברורה.
הפעם הראשונה, המקורית - ביציאת מצרים, עת נכרתה הברית בין עם ישראל לקב''ה.
וגם שנה לאחר מכן (במדבר ט, א-ה) עשו בנ''י את הפסח - (תחילת קיומו של "פסח דורות") הפעם הבאה שבו מוזכר הפסח, כשבני ישראל נכנסו לארץ, עם יהושע בן נון (יהושע ה, י) בנוסף הפסח הבא בזמן המלך יאשיהו (מלכים ב' כג, כא-כג; תיאור דומה גם בדברי הימים ב' פרק לה):
"וַיְצַו הַמֶּלֶךְ, אֶת-כָּל-הָעָם לֵאמֹר, עֲשׂוּ פֶסַח, לַה' אֱלֹהֵיכֶם--כַּכָּתוּב, עַל סֵפֶר הַבְּרִית הַזֶּה. כִּי לֹא נַעֲשָׂה, כַּפֶּסַח הַזֶּה, מִימֵי הַשֹּׁפְטִים, אֲשֶׁר שָׁפְטוּ אֶת-יִשְׂרָאֵל; וְכֹל, יְמֵי מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל--וּמַלְכֵי יְהוּדָה. כִּי, אִם-בִּשְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ, יֹאשִׁיָּהוּ: נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה, לַה'--בִּירוּשָׁלִָם".
חג וקורבן הפסח מוזכר, תוך תיאור עקירת העבודה הזרה, שערך יאשיהו, ומסמל גם שוב, את החזרה לקב''ה, וכריתת הברית עמו.
אח''כ בזמן שיבת ציון בימי עזרא הסופר מוזכרת עשיית הפסח, בהקבלה בולטת לעשיית הפסח בעת הכניסה הראשונה לארץ, בימי יהושע, ולפסחים האחרים (עזרא ו, יט-כב):
"וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי-הַגּוֹלָה, אֶת-הַפָּסַח--בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר, לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן. כִּי הִטַּהֲרוּ הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, כְּאֶחָד--כֻּלָּם טְהוֹרִים; וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח לְכָל-בְּנֵי הַגּוֹלָה, וְלַאֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְלָהֶם. וַיֹּאכְלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, הַשָּׁבִים מֵהַגּוֹלָה, וְכֹל הַנִּבְדָּל מִטֻּמְאַת גּוֹיֵ-הָאָרֶץ, אֲלֵהֶם--לִדְרֹשׁ, לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. וַיַּעֲשׂוּ חַג-מַצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים, בְּשִׂמְחָה: כִּי שִׂמְּחָם ה', וְהֵסֵב לֵב מֶלֶךְ-אַשּׁוּר עֲלֵיהֶם--לְחַזֵּק יְדֵיהֶם, בִּמְלֶאכֶת בֵּית-הָאֱלֹהִים אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל"
אגב, בני ישראל, לא הקריבו את הפסח בהיותם במדבר סיני מעבר לשנה השנייה לצאתם, שכן לא נימולו אז.
ומאז בכל דור ודור עד ביאת משיח, בע''ה.