5 תשובות
שואל השאלה:
אני בת 12 וחצי, אמרו לי שזה מצב של מתח כלשהו, אני מבקשת את עזרתכם מכל הלב תעזור לי בזה:)
אני בת 12 וחצי, אמרו לי שזה מצב של מתח כלשהו, אני מבקשת את עזרתכם מכל הלב תעזור לי בזה:)
אנונימית
שלום,
תלישת ריסים היא
פעילות שעושים בלי הרבה מודעות
כמו
קסיסת ציפורניים
ברגע שמפסיקים לתלוש את הריסים
הם צומחים מחדש.
הבעיה היא, או יותר נכון, האתגר הוא
להפסיק.
זה לפעמים קשה להפסיק
כמו שקשה להפסיק כל הרגל.
הומאופתיה יכולה לעזור בכך מאד,
וגם שיטת "השער".
בהצלחה!
איילת
תלישת ריסים היא
פעילות שעושים בלי הרבה מודעות
כמו
קסיסת ציפורניים
ברגע שמפסיקים לתלוש את הריסים
הם צומחים מחדש.
הבעיה היא, או יותר נכון, האתגר הוא
להפסיק.
זה לפעמים קשה להפסיק
כמו שקשה להפסיק כל הרגל.
הומאופתיה יכולה לעזור בכך מאד,
וגם שיטת "השער".
בהצלחה!
איילת
היי אנונימית,
לפעולה שאת מבצעת יש שם ושמה "טריכוטילומניה".
טריכוטילומניה הינה הפרעה שמשתייכת לקבוצת הocd – מה שנקרא: הפרעות שליטה בדחפים (obsessive compulsive disorder). הפרעות אלו, המשתייכות למשפחה של הפרעות כפייתיות – מופיעות בעקבות דחף כלשהו אצל אדם, שבו הוא מתקשה מאוד לשלוט; דחף כפייתי. במקרה הטריכוטילומניה, זהו דחף, או יותר נכון – חוסר יכולת להתנגד לדחף למריטת שיער מכוונת. לא מדובר ברצון לגרום לכאב, מאחר ופעולה זו אינה גורמת לכאב מיוחד. מה שכן מאפיין את הפעולה, הוא הריגוש שלפני המריטה, ולא פחות – תחושת ההקלה ואף סיפוק שמלווים אותה לאחר התלישה. הפרעת הטריכוטילומניה נוטה לפרוץ אצל ילדים או בגילאי בגרות מוקדמת. לעיתים רחוקות, התופעה חולפת חלקית או לחלוטין עם התבגרותם של הסובלים ממנה. תופעת הטריכוטילומניה גורמת לרוב למצוקה קשה, ואף פגיעות מורגשות ברמות קונות בהופעה החיצונית. במקרים קשים ישנה אף פגיעה ביכולת התפקוד של אדם הסובל ממנה.
חשוב לדעת כי אפשר לטפל בהפרעה. ישנן היום דרכי התמודדות להתמודדות עם ההפרעה ולהקל באופן משמעותי ולעיתים בפרק זמן קצר, על המצוקה הגדולה שמתלווה אליה. יש לעשות את הצעד הראשון ולפנות לקבלת עזרה בתחום, שכן למעט מקרים חריגים, ידוע כי ההפרעה כמעט ואינה נעלמת ללא טיפול כלשהו. למרות שלפעמים האדם עצמו לא חש בבעיה אלא כאשר מעירים לו על התנהגותו, ברוב המקרים הסובלים מבעיית הטריכוטילומניה מודעים למצבם, מתביישים בכך ונוטים להסתיר את מעשיהם על ידי חבישת כובעים או פאות והגרוע ביותר הימנעות מלהופיע בחברה. בנוסף יש להתייחס להפרעות נלוות אם קיימות כמו חרדה, דיכאון, שימוש בחומרים ממכרים וכדומה. ישנם שני סוגי טיפול להפרעה מסוג טריכוטילומניה: טיפול התנהגותי וטיפול תרופתי. לגבי הטיפול התרופתי ישנם חילוקי דעות. הטיפול התרופתי המקובל, כיום, הוא טיפול בתרופות אנטי דיכאוניות ואנטי חרדתיות. טיפולים נוספים שהוכח כי הביאו להקלה מסוימת בתופעה, הינם בתרופות אנטי פסיכוטיות, ליתיום, קלומיפרמין ועוד. על אף יעילות מסוימת של הטיפול התרופתי, נמצא כי ללא טיפול פסיכו תרפי מקביל נוטה ההפרעה לחזור שוב.
בהצלחה,
צוות מכון cbt
לפעולה שאת מבצעת יש שם ושמה "טריכוטילומניה".
טריכוטילומניה הינה הפרעה שמשתייכת לקבוצת הocd – מה שנקרא: הפרעות שליטה בדחפים (obsessive compulsive disorder). הפרעות אלו, המשתייכות למשפחה של הפרעות כפייתיות – מופיעות בעקבות דחף כלשהו אצל אדם, שבו הוא מתקשה מאוד לשלוט; דחף כפייתי. במקרה הטריכוטילומניה, זהו דחף, או יותר נכון – חוסר יכולת להתנגד לדחף למריטת שיער מכוונת. לא מדובר ברצון לגרום לכאב, מאחר ופעולה זו אינה גורמת לכאב מיוחד. מה שכן מאפיין את הפעולה, הוא הריגוש שלפני המריטה, ולא פחות – תחושת ההקלה ואף סיפוק שמלווים אותה לאחר התלישה. הפרעת הטריכוטילומניה נוטה לפרוץ אצל ילדים או בגילאי בגרות מוקדמת. לעיתים רחוקות, התופעה חולפת חלקית או לחלוטין עם התבגרותם של הסובלים ממנה. תופעת הטריכוטילומניה גורמת לרוב למצוקה קשה, ואף פגיעות מורגשות ברמות קונות בהופעה החיצונית. במקרים קשים ישנה אף פגיעה ביכולת התפקוד של אדם הסובל ממנה.
חשוב לדעת כי אפשר לטפל בהפרעה. ישנן היום דרכי התמודדות להתמודדות עם ההפרעה ולהקל באופן משמעותי ולעיתים בפרק זמן קצר, על המצוקה הגדולה שמתלווה אליה. יש לעשות את הצעד הראשון ולפנות לקבלת עזרה בתחום, שכן למעט מקרים חריגים, ידוע כי ההפרעה כמעט ואינה נעלמת ללא טיפול כלשהו. למרות שלפעמים האדם עצמו לא חש בבעיה אלא כאשר מעירים לו על התנהגותו, ברוב המקרים הסובלים מבעיית הטריכוטילומניה מודעים למצבם, מתביישים בכך ונוטים להסתיר את מעשיהם על ידי חבישת כובעים או פאות והגרוע ביותר הימנעות מלהופיע בחברה. בנוסף יש להתייחס להפרעות נלוות אם קיימות כמו חרדה, דיכאון, שימוש בחומרים ממכרים וכדומה. ישנם שני סוגי טיפול להפרעה מסוג טריכוטילומניה: טיפול התנהגותי וטיפול תרופתי. לגבי הטיפול התרופתי ישנם חילוקי דעות. הטיפול התרופתי המקובל, כיום, הוא טיפול בתרופות אנטי דיכאוניות ואנטי חרדתיות. טיפולים נוספים שהוכח כי הביאו להקלה מסוימת בתופעה, הינם בתרופות אנטי פסיכוטיות, ליתיום, קלומיפרמין ועוד. על אף יעילות מסוימת של הטיפול התרופתי, נמצא כי ללא טיפול פסיכו תרפי מקביל נוטה ההפרעה לחזור שוב.
בהצלחה,
צוות מכון cbt
תטפלי בעצמך רגשית,
ואז תפסיקי לתלוש ריסים,
והם יצמחו מעצמם.
מיכל רון - פסיכולוגיה אלטרנטיבית
ואז תפסיקי לתלוש ריסים,
והם יצמחו מעצמם.
מיכל רון - פסיכולוגיה אלטרנטיבית
הי
גם אני הייתי תולשת ריסים ואמרו לי שזה לא טוב אז הפסקתי ויש לי הרבה ריסים
גם אני הייתי תולשת ריסים ואמרו לי שזה לא טוב אז הפסקתי ויש לי הרבה ריסים
אנונימית