מה אתם חושבים על הסיפור הקצר שכתבתי?

אני מתעב את עצמי אשר מבפנים ריק,
כל יום שעובר אפור יותר מהקודם לו.
בחיפוש אחר ריגושים קניתי תפוח ממוכר חשוד, ובעזרת ביס יחיד אוכל להיוולד ולהתחיל מחדש.
כאשר התעוררתי, נהייתי אמן מפורסם בכל רחבות תבל.
בעל מוניטין בלתי מעורער ומעריצים הנעמדים בתור, הוחמאתי על הכישרון היוצא דופן אשר היה לי.
אך רק היכולת לאהוב הייתה חסרה לי, וכל אדם אשר הערכתי קם ועזב אותי בסופו של יום.
"אה, שוב נכשלתי" מלמלתי לעצמי ולקחתי ביס נוסף מהתפוח.
כאשר התעוררתי, נהייתי מדען עטור פרסים.
בעל אינטליגנציה פורצת גבולות ומוח שופע ברעיונות חדשים.
אחרי שנים של מחקר, המצאתי המצאה אשר בכל ליבי קיוויתי שתבוא שלום על כל העולם.
אך אותה המצאה שומשה לרעה על ידי אותם אנשים עליהם רציתי להגן, ומטר של דם חפים מפשע נפל ארצה.
"אה, שוב נכשלתי" אמרתי כאשר הזלתי דמעה ולקחתי ביס נוסף מהתפוח.
כאשר התעוררתי, נהייתי משיח אדיב.
בעל חמלה בלתי מוגבלת וגואל כל אדם אשר נמצא בצרה.
את האנושות עם כל כולי אהבתי, אך תמים הייתי.
חרב ננעצה בליבי, על ידי האנשים אותם הצלתי נבגדתי. חמלתי נוצלה כנגדי ובמאמץ אחרון נתתי עוד ביס לתפוח.
שוב ושוב, פעם אחר פעם להתחיל את אותו סיפור מחדש,
כמה פעמים כבר אמרתי שהצטערתי?
שוב ושוב להיוולד מחדש, רציתי שיאהבו אותי.
שוב ושוב, עד שכבר מלא הייתי.
כאשר התעוררתי, חזרתי להיות אני המקורי. על אותה מיטה אפורה ישבתי, אך במידה מסוימת, הרגשתי הקלה.
כאשר אנו מתפחכים, כולנו חוזרים חזרה לעשתונות.
בשביל המטרה היחידה של להיות אני עצמי, זרקתי אותו לפח, את תפוח ההיוולדות מחדש