16 תשובות
כי צביעות
מה צביעות
כל אחד עושה את ההשתדלות שלו
שכל אחד יעסוק בשלו והכל יהיה מקסים
שואל השאלה:
"השתדלות" זו עוד מילה חסרת תוכן בשביל לכסות את האמת
אם כבר אנשים מאמינים ורוצים לעשות יותר מסתם להאמין אז על הדרך צריך גם לא לחטוא. ככה זה עובד.
יש שתי סוגים של מאמינים.
1. אנשים שנולדים לתוך משפחה מאמינה ופשוט זורמים עם הזרם גם אם האמונה שלהם חלשה, וזה יכול להיות שיחטאו הרבה פעמים ואפילו יחזרו בשאלה כי זה לא הם.
2. אנשים שנולדים למשפחה מאמינה ומאמינים בהקב"ה, אני יכולה להגיד לך שזאת אני ובערך בשנתיים האחרונות האמונה שלי בהקב"ה גברה מאוד. בהתחלה בגיל קטן אני הלכתי ככה מתוך חינוך של ההורים שלי אבל עכשיו אני רוצה לעשות מצוות ואני רוצה להתקרב להשם.
ועוד משהו אנחנו עדיין בני אדם, אפילו משה רבנו חטא ולכל אחד יש את הקשיים שלו. כולנו חוטאים בדברים אבל המאמינים באמת ינסו ומנסים גם אחרי שנכשלת וגם אחרי שקשה להתרחק מהחטא.
לי יש איזה חטא אישי שמאוד קשה לי לא לעשות ואני כל פעם מחדש מנסה לא לעשות אבל אני מנסה וינסה מחדש כל פעם עד שאני יתרחק מן העבירה.
אין קשר בין אמונה לבין לחטוא.
היהדות בעצמה מכירה בנסיון לחטוא וכותבת הרבה דברים כמו "שבע יפול צדיק וקם" ועוד שכרגע אני לא זוכר.
יש את כל העניין של חזרה בתשובה ולהכות חטא על פשע, וכל העניין של לחטוא הוא לגיטימי. ומעלתו של המאמין היא שהוא מכיר בחטאו ומצטער על כך.
שואל השאלה:
אתה בכלל קראת את מה שכתבתי? או הבנת את מה שאני מנסה לומר?
שואל השאלה:
מה שאני מנסה לומר ולשאול היא האם אמונתם של אנשים באמת מבוססת על הבנה פנימית עמוקה, או שמדובר בהרגלים וחינוך בלבד. כשמישהו מזלזל במושגים מקודשים או לא משתדל לקיים את אמונתו בצורה שלמה, זה מעלה בי את השאלה, האם זו באמת אמונה אמיתית? זה נראה יותר כמו זלזול שנובע מחוסר אמונה שלמה ומחויבות פנימית למה שהם טוענים שמאמינים בו.
שואל השאלה:
איתן אם אתה לא רוצה לענות אתה מוזמן ללכת
שואל השאלה:
מעניין, אבל אני אזרום איתך
כנות פנימית
שואל השאלה:
מן הסתם שקורה ואנשים עושים חטאים אבל אתה לא עונה לשאלתי לעניין וזה לא הנקודה שלי
אמונה זה לא שחור לבן, גם אדם שמאמין לגבי חלק מהדברים הוא לא מאמין באותה רמה, אני מכיר אנשים שמאמינים כי הם בטוחים שיש הוכחות, אבל חוששים לבדוק את זה עם חילונים שטעונים שבדקו, לגבי אמיתות הדת הוא מאמין שזה שהוכחה מוחלטת, ולגבי חשש מלאבד אותה הוא לא מאמין, אמונה זה רגש שאפשר להשפיע עליו מאוד אבל הוא לא רצוני לחלוטין.
(כמו משהו אחר אצל גברים, שאם אכתוב ימחקו את זה על דיבור בוטה, פרטים בקישור לשאלה)
שואל השאלה:
יהודה אם אמונה היא רגש שמושפע בקלות איך אתה מסביר את העובדה שיש אנשים ששומרים על אמונתם למרות ספקות, התמודדות עם קשיים או עימותים עם דעות אחרות? האם זה לא מעיד על כך שהאמונה היא הרבה יותר מ'רגש חולף', אלא חלק מהותי מזהותם הפנימית, שמתקיימת למרות השפעות חיצוניות?
לא אמרתי שאמונה היא רגש שחולף בקלות, אמרתי שזה לא דבר רצוני לחלוטין, ואדם יכול לגבי דבר אחד להתנהג כמאמין חזק ולגבי דבר אחר לא, ברור שיש קשר חזק למה שאדם מגדיר את עצמו, אבל זה לא שחור לבן, ואדם יכול מבחינה מסוימת באופן לא מודע להיות פחות (או יותר) מאמין לגבי דברים מסוימים צריך שהוא מגדיר את המציאות.
וזה לא סותר שהאמונה תהייה חלק מהזהות שלו.
כי הם נולדו בדת הזאת
כי הדת מכילה בתוכה פגמים וסתירות, ואף אחד לא יכול באמת להיות מושלם על פיה. אין אף אדם מוסרי או אף אדם צדיק בתפיסות עולם אידאליזציות.