לאנשים מאמינים באלוקים ובדת. האם אתם מאמינים כי זה החינוך שקיבלתם? כלומר מהגן, בית ספר, הורים, משפחה חברים... או האם האמונה באה מבחירה חופשית, כי החלטתם שיש אלוקים, וקיבלתם הוכחות? (שאלה שעלתה בי בעקבות שאלה שנכתבה פה.)

כל התשובות נכונות.
אני תמיד האמנתי גם מבחירה חופשית. וגם יש הוכחות. וגם זה ברור לכל מי שקוצה לדעת באמת.

מי שכופר זה נובע מתוך עצלנתו ומבריחה ממחויבות כלפי האלוקים.

חונכתי להאמין באלוקים ובדרך של המסורת אבל לא בכל הדת, התחלתי להאמין ביהדות לגמריי אחריי שקיבלתי הוכחות.

בחירה חופשית לגמריח! באתי מבית חילוני לחלוטין רק בזכות בורא עולם אנחנו חיים

לא קיבלתי חינוך כזה אך בדיקה מסיבית לפני 6 שנים (וגם מאז) הולידה את זה שהיום אני בעל תשובה שעוזר לכל עם ישראל לחזור לאבא שבשמיים במייל [email protected]

הנה סיפורי וגם 2 הוכחות חזקות לתורה ולמצוות!

הי
אני מאמינה באלוקים מאוד. אני חילונית, ובאה מבית חילוני. אמונתי התחזקה
עקב לימודים בתחום הרוחני. יום יום אני חשה בכך, ומתפללת במילים שלי,
מברכת ומודה. ☺☺

האמונה שלי באה ממקום קצת יותר תמים הייתי אומרת, אני רואה ניסים יומיום אני רואה פלאי עולם יום יום ומבינה שיש אלוהים בשמים. החינוך שקיבלתי היה דתי אבל שונה מהדת שלי עכשיו, חקרתי לבד וגיליתי את עצמי ואת הדת שלי אז הייתי אומרת שזה בחירה חופשית אבל בו זמנית מודה להורים שלי ולחינוך שלי שהראו לי את השורש שעזר לי לחקור ולהבין ולהביא אותי לאדם שהנני היום.

היתי אומר שכשהיתי קטן זה בא מחינוך ואמונה שהנחילו ההורים אבל שאתה גודל ולומד במיוחד בגיל בגרות אתה מקבל הוכחות ולאט לאט מבין מה זה אמונה אמיתית ושההורים שלך צדקו

לאנונימי - עם כל הכבוד - אתה שוב לוקח את עיניין האמונה באלוהים יחד עם מצוות בשר ודם וכורכן ואוכלן יחדיו, למרות שאלו שני דברים שונים לגמרי ואין בניהם קשר!

אני לא מתווכח על קדושת השבת ומשמעותה בתורה - אני בסה"כ אומר שאין איסור תורה לחתוך נייר טואלט בשבת, או להשתמש בחשמל שאינו מבעיר בשבת. אלוהים לא דורש ממני את זה.
מי שעובד במשך השבוע - קם בבוקר יוצא לעבודה וחוזר בלילה ועובד קשה כדי לזכות בפת לחמו ולא מתבטל באחת מהישיבות - יודע בדיוק למה התכוונה התורה כשאמרה "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" ולאחר מכן אסרה "מלאכת עבודה" בשבת.


אם תלמד קצת תראה שאת הברכות שציטטת גם המציאו רבנים. והרעיונות הקבליים שאתה מביא כבודם במקומם מונח - למי שמאמין בקבלה. אני כיהודי מחוייב רק לתורה ולא לתורות הנסתר.

גם אם הקבלה והמיסטיקה יש בהם דברים נשגבים ואכן יש עולמות ומימדים אחרים ותופעות על טבעיות כמו שאנחנו נוהגים לקרוא להם למרות שהן "טבעיות" במהותן שהן חלק מהבריאה עצמה. - אלוהים ציווה אותי לא לחקור במופלא ממני ולקיים מה שאמר לי ובמיוחד לא להוסיף איסורים על התורה.

מי אמר שאני לא רוצה לשמור מצוות?!
אני שומר מצוות - אבל ההבדל ביננו שאני שומר מצוות אלוהים - ואתה שומר "מצוות אנשים מלומדה" וכפי שאמר הנביא ישעיהו "ותהי יראתם אותי מצוות אנשים מלומדה" - כלומר במקום להאמין באמת באלוהים אנשים התחילו לקיים מצוות בשר ודם ולהתעסק בהנדסאות הלכה אם אפשר לקרוא לזה כך - ובדרך שכחו את כל מהות הדברים של לעשות צדק עם האלמנה והגר ובעצם להיות אדם טוב, מוסרי ומקיים דברי אלוהים.

ורק עוד דבר אחד לסיום - אתה אומר שמותר לגבר נשוי לעשות הכל עם אישתו - בעוד שבשולחן ערוך סימן ר"מ הלכה מפורשת כתוב ש"אסור להסתכל באותו מקום" ועל נישוק לאישה שם כתוב "וכל שכן הנושק שם ועובר על בל תשקצו את נפשותיכם".

האם אתה - שמאמין ברבנים חולק על מרן השו"ע?!?!?!?!?
האם אתה שמאמין בהלכה - יכול להגיד לי שמהפסוק שהבאת "כל אשר תאמר אליך שרה" - אתה מבטל את דבריו של גדול ישראל בכל הזמנים? פוסק ההלכה האחד והיחידי שכולם הולכים עפ"י מוצא פיו?

אז תן לי להסביר לך, עצם זה שרבנים גדולים כתבו שאסור להסתכל ולנשק באותו מקום לאישתו - מוכיח את טענותי.

בפרשת "קדושים" לא חסכה התורה בתיאורים פלסטיים של כל התועבות האסורות עם כל האפשרויות שאפילו אדם נורמלי אינו יכול להעלות על דעתו (כולל משכבי זכר ר"ל, משכב בהמה, גילויי עריות עם פירוט של כל דרגות הקרבה, נידה, זבה וכו') אז כיצד ייתכן שכותב התורה "שכח" את האיסור על אדם להסתכל בערוות אישתו או לנשק שם? הא?
סמנין שזה מותר מהתורה - וההלכה אוסרת. כלומר ואת שהיתרת - אסרתי!

כל עוד הנר דולק אפשר לתקן - ולחזור להאמין באלוהים ובמהות התורה, ולא להיגרר אחר תורת בשר ודם ומצוות אנשים מלומדה שעוסקת בנייר טואלט, במתג של אור, ולהרוס שלום בית לאנשים שההלכה אוסרת עליהם להסתכל לאישה שאיתם כרתו ברית, ואז הם הולכים לחפש את זה בסירטי זימה ותועבה באינטרנט או חלילה עם אישה אחרת.

שאלה מאוד מענינת.

יש שני סוגי אנשים אנשים שזורמים אם איך שחינכו אותם, לא שואלים הרבה שאלות
ואנשים שבודקים חוקרים, מבררים.

הסוג הראשון נשאר מסורתי/דתי/חרדי
כי כך גדל וחונך, לא משקיע הרבה מידי מחשבה בנושא
הכל עניין של הרגל
(אגב זה לא כל כך טוב כי צריך להיות "בכל יום יהיו בעיניך כחדשים")

הסוג השני בודק וחוקר ומחליט להתחזק בדרך שלו או לעבור לצד השני...
בקיצור זה ענין של אופי ולא של אמונה)

מאמרים בנושא

גדלתי בבית דתי. אבל באופן אישי אני חזרתי בשאלה.

אז ככה, לזה שמעלי.
אתה לא יכול לשלול את התורה ואת ההלכות כי אתה משקר לעצמך!
בכל דבר הכי קטן יש "פרוספקט" שמסביר לך מה לעשות ומה לא לעשות. על פי כמה וכמה לאדם צריך להיות "פרוספקט" הרבה יותר גדול!
מבחינת היהדות אישה היא מעל הגבר ולא תחתיו.
עלינו כתוב "ויאמר אלוקים נעשה אדם בצילמנו כדמותנו"
נעשה זה ברבים..
על האישה הוא אמר "אעשה לו עזר כנגדו"
אעשה זה שהוא לבד החליט איך ליצור אותה.
ביהדות מסתכלים על זה כערך נעלה אצל האישה.

(אתה לא נראה לי בקיא בחומר אז אני אתן לך דוגמה לזה.)
בברכות השחר הגבר אומר "ברוך שעשני גבר והאישה"ברוך שעשני כרצונו"
כשאדם לא מבין ומסתכל על זה הוא רואה שובנסטיות...
הוא רואה שהגבר מבסוט שהוא גבר והאישה אומרת בלי בררה תודה.
האמת היא שהגבר אומר תודה על זה שיש לו את הזכות לקיים מצוות והאישה אומרת תודה על זה שה' יצר אותה מושלמת כמו שהיא ולבד והיא לא צריכה לטרוח בשביל העולם הבא שלה כי היא הרבה יותר מהגבר מבחינה רוחנית!
"פרא אדם" יש רק בזכר ולא בנקבה וזה כי אישה לא יכולה להיות פרא מרוב שהיא טהורה!
מבחינת היהדות מותר לך לרדת לאישתך!
"כל אשר תאמר לך שרי תעשה" (ה' אמר לאברהם )
אם האישה מתרצת עליך אתה חייב לבוא עליה ומותר לך לראות אותה ערומה ולא כמו שאתה חושב...
כל ערוצי החדשות ואמצעי התקשורת היום מנסים לעשות את מה שאתה עושה ולפי החוסר ידע שלך הם הצליחו כי הנה התשובה שלך מראה כמה המוח שלך מנופח מהם!

הלכות, רבנים, נייר טואלט בשבת...
בוא אני אספר לך משהו שאולי תשכיל ממנו...
יום שבת זה יום שה' שבת בו מכל מלכתו.
בריאת העולם נחשבת בגדר מלכה, שזה יצירה.
שורש המילה מלכה, הוא מלך!
ה' הוא המלך של העולם והוא שם אותנו כאן מעל כל החיות ואנחנו המלכים של העולם!
"רדו בדגת הים ועוף השמים וכל נפש חיה הרומסת את הארץ" תהיו מעל כולם.
אבל, אל תשכחו! אני בראתי את העולם. בששת הימים בראתי אותו וביום השביעי שבתתי מהמלכות שלי. אם אתם מקבלים אותי בתור מלך עליון?! תרדו מהמלכות שנתתי לכם ביום שבת ותפיצו את שמי שאני הוא המלך ולא אתם.
בחטא האדם הראשון קיבלנו ל"ט (39) עונשים
אדם, חווה והנחש כל אחד 10 והאדמה 9
בשבת יש ל"ט מלכות לא תעשה כנגד זה.
עם כל הכבוד, להדליק את האור בלחיצת כפתור, זה מלכות.
להעביר ערוצים בטלויזיה בלחיצה, זה מלכות.
לנסוע עם האוטו, להדליק סיגריה ולחתוך ניר טואלט בצורה מושלמת זה מלכות.
בעלי החיים לא יכולים לעשות את זה אז גם אנחנו לא עושים את זה בשבת.
יש מלך אחד למעלה וביום שבת אנחנו צריכים לקבל את המלכות שלו.
כשאתה נוסע למלון, דואגים שיהיה לך שם הכל ולא תצטרך לעשות כלום!
זה מה שקורה בשבת, אתה דואג מבעוד מועד להכל (כמו שאתה משלם למלון מהכסף שעבדת בשבילו ביום חול) וביום שבת אתה שובת מהמלכות שלך אבל מקבל אותה הרבה יותר ממה שנראה לך!

ה' גם חייב אותנו להקשיב לרבנים שלנו בהלכות כי הם אלה שלומדים ויודעים יותר טוב מאיתנו.
למשל כשאנחנו מברכים "על נטילת ידיים" אנחנו אומרים "אשר קידשנו במצוותיו וציוונו"
הוא ציווה עלינו להקשיב להם.
בשאר הברכות שהם לא "מדרבנן" - רבנים אלה "מדאורייתא" - התורה, אנחנו לא אומרים "אשר קידשנו במצוותיו.."

תלמד קצת כדי לדעת את האמת האמיתית ולא שנוחה לך כי אתה תסחף איתך אנשים שלא בכיוון שלך אלה ההפך!
לפי התגובה שלך אתה אדם שמאמין באלוקים אבל לא רוצה לקיים מצוות אז נתפס בכוח על כל מני דעות בשביל להשקיט את הלב על המעשים שלך.

"צור ילודתך תשי ותשכך אל מחוללך"
ה' יצר בך שיכחה כדי שלא תזכור את כל הרע שקרה לך בחיים כאילו זה קרה עכשיו ואתה מנצל את זה כדי לשכוח אותו ודואג לזכור את מה שישכיח לך אותו יותר!
(אני לא דתי ולא שומר שבת אבל לא מתכחש לאמת!)

לשואלת השאלה, שיהיה לך בהצלחה ואמן ותקבלי את התשובה האמיתית שהנשמה שלך מחפשת.
"כל עוד הנר דולק אפשר לתקן"

לפני שעונים לשאלה כזו לענ"ד צריך לעשות סדר בדברים ובמונחים.

אלוהים - השם של הישות העליונה ביותר שבראה את המציאות ואת היקום ואת העולם ואת הכל.
יש אנשים שמאמינים באלוהים כאלוהים, ללא צורך להגדיר, יש אנשים שמאמינים באל ספציפי מסויים, יש אנשים שמאמינים בדבר מופשט יותר כגון ה"טבע" מאשר דבר שיש אפשרות לפנות אליו, יש אין סוף אמונות.
יש אנשים שאינם מאמינים באלוהים - הנקראים אתאיסטים.
יש אנשים שאמונה בקיום האלוהים או אי אמונה בו אינה רלוונטית לגבי החלטתם איך לחיות את חייהם - הם נקראים אגנוסטים.

דת - דרך חיים מסויימת עם כללים שנכתבו בידי בשר ודם שכביכול מתיימרת לכוון את האדם לחיות עפ"י דרישת אלוהים.
הרבה פעמים דת אינה קשורה בכלל לאמונה באלוהים, ועושה שימוש באלוהים ע"מ לשכנע אנשים לקיים מצוות בשר ודם או הלכות של רבנים, וכל מיני חומרות ואיסורים שאינם שייכים כאמור לאמונה בקיום אלוהים, אלא לדת או לזרם מסויים בדת שהמציאו רבנים.
שכן דת היא מערכת חוקים שנכתבים ע"י אנשים - ההלכה למשל - אלו חוקים של רבנים שהינם בני תמותה רגילים ואינם אלוהים.

לכן שאלתך היא בעצם שתי שאלות שונות ואני אסביר:
א. דת זה דבר שנולדים לתוכו - חרדי או דתי נולד לתוך מערכת הכללים הזו, ומחונך מגיל 0 להאמין בה.
יש כאלו שמחליטים כי דרך חיים זו אינה בשבילם ועוזבים אותה, ויש כאלו שממשיכים בה מתוך אמונה בצדקת הדרך שהדרך בה חינכו אותם היא הנכונה.
אותו כנ"ל לגבי החילונים - הם נולדים חילונים וככה רובם חיים את חייהם.
דרך הדת היא בעצם ניסיון לקשור את קיומו של אלוהים ו"רצונו" של אלוהים למה שהרב יגיד לך.
וזה יכול להיות רב ביהדות - או להבדיל כומר בנצרות - או שיח' באיסלאם, כל אלו אנשים בשר ודם שמנסים לדבר בשמו של אלוהים ולהכתיב לאנשים חוקים דרך הדת.

עיניין האמונה באלוהים אינו משנה במקרה זה - מעל 95% אינם מנסים להבין לבד מהו אלוהים ובשבילם אלוהים זה ההלכות שהרבנים כותבים כמו שולחן ערוך למשל. ואז ישנם דתיים שמקיימים את זה וחילונים שלא, אבל שים לב שזה קשור רק לדת ולא לאלוהות.

ב. אמונה באלוהים זה דבר אינדיוידואלי לגמרי וגם קולקטיבי.
אנו כיהודים מאמינים באלוהים, רובנו מאמינים שאלוהים דיבר למשה ונתן לו תורה,
גם חלק מאומות העולם מאמינים באלוהים וגם בתנ"ך - על הדולר כתוב in god we trust שפירושו אנו מאמינים באלוהים - למרות שהאומה האמריקאית אינה יהודית ורובם בכלל נוצרים או אתאיסטים והם מפרידה בין דת למדינה.

האדם אינו יכול לתפוס בהשגה שלו מהו אלוהים (כפי שנמלה אינה יכולה לדעת פיזיקה קוואנטית למשל, אין למוח שלה יכולת הבנה והשגה כזו)
מאחר ואנו כבני אדם לצורך ההשוואה, פחותים מנמלה ביכולת השכלית שלנו להבין מהו אלוהים - יש לנו כלי שנקרא אמונה - ואמונה אמיתית עדיין נשענת על כלים לוגיים שכליים שבהם האדם תופס את המציאות.

מבחינה לוגית אדם בכלל ויהודי בפרט צריך לשאול את עצמו האם הוא מאמין באדון הכל - בישות עליונה - בורא נשגב. האם העולם והמציאות יכולים להיווצר יש-מאין סתם, או שיש איזה בורא למציאות הזו.
זו השאלה הראשונה שכל אדם צריך לשאול את עצמו במנותק מכל דת או תפיסה חברתית אחרת.
לאחר מכן היהודי צריך לשאול את עצמו - מה תפקידי בעולם? למה אלוהים ברא אותי?

אם התשובה היא שאתה מאמין באלוהים - אז אתה צריך לשאול את עצמך האם אתה גם מאמין בתורה, ולאחר מכן האם אתה מאמין בדת של הרבנים, ולאיזה חלק אתה מאמין ולאיזה לא.

למעלה מ 90% מהאנשים לא מנסים לחשוב בינם לבין עצמם אם הם מאמינים באלוהים, ובין
אלו שכן עוסקים בסוגיה הזו - ישנם הרבה שמגיעים למסקנה שהם מאמינים באלוהים אך לא מאמינים בהלכות של הרבנים - כלומר, אדם יכול להגיע למסקנה: אני מאמין באמונה שלימה באלוהים, אך לא מאמין להלכות רבנים שמדברים כביכול בשמו של אלוהים.

כמו הרבה מחזירים בתשובה למשל שנותנים הרצאה מאלפת וטיעונים פילוסופים על בריאת העולם ומציאות האלוהים - ובלי משים לב תוך אחיזת עיניים מנסים לקשר בין אלוהים לבין ציווי רבנים והביא את הקהל למסקנה שאלוהים אמר שאסור לחתוך נייר טואלט בשבת למשל, ושלגבר נשוי אסור לרדת לאישתו - והרבה נופלים בטריק הזה. וחוזרים בתשובה למרות שזה לא קשור באלוהים (אלוהים האמיתי - זה שאמר והיה העולם) אלא באלוהי הרבנים שאוהבים להמציא בשמו הרבה איסורים.

אדם בכלל ויהודי בפרט צריך לסגל לעצמו מחשבה עצמאית - ואינו חייב להיכנע לתכתיבים ופרדיגמות של רבנים או דת - אפשר להאמין באלוהים ובבורא עולם, אפשר להאמין בתנ"ך תורה בלי להאמין בהלכה, ואפשר גם לאמין שאלוהים מציץ לך בשירותים ושונא נשים.
אין פה כללים.

באמונה כמו באמונה - אין דבר כזה שאין דבר כזה.:)

הכי חשוב בשורה התחתונה להבין שאלוהים ודת זה לא עסיקת חבילה,
ושהתורה וההלכות והאיסורים של רבנים אינם גם עסקת חבילה.

אתה רשאי, צריך, וחייב לגבש לעצמך תפיסת עולם. ובדרך לשאול שאלות קשות:
האם אני מאמין בישות עליונה שבראה את העולם?
האם אני מאמין שכיהודי יש לי תפקיד בעולם ואלוהים נתן לעם שלי תורה ועשרת הדיברות במעמד הר סיני?
האם ההלכה של הרבנים זו כוונת אלוהים או התורה?
האם אלוהים דורש ממני לא לחתוך נייר טואלט בשבת? או שמא זה רק מה שהרבנים אמרו?
האם אלוהים דורש ממני לא לראות את אשתי ערומה? או שמא אלוהים מתיר וההלכה בשולחן ערוך סימן ר"מ היא שאוסרת ("אסור להסתכל באותו מקום" וכו') וכו'.

הכי חשוב - חיה ותן לחיות ולשמור על כבוד האדם באשר הוא אדם שנברא בצלם באלוהים - בין אם אתה מאמין, אתאיסט או אגנוסטי

יום טוב:)

אני האמנתי בדרך התנהגות מסוימת,
ודרכה - האמנתי באלוהים.

'אמונה' שונה מ'ידיעה'. היא אינה מתחזקת מהוכחות
ואינה נחלשת בהיעדרן.