נניח שהתשובה לשאלת קיומו של אלוהים נחשפת בפניכם, אך היא אינה נושאת עמה משמעות מעשית- אלוהים קיים, אך אין עולם הבא,

אני תמיד רוצה לענות על השאלות שלך אבל אני אף פעם לא מבינה אותם
אני לא יודעת מה לענות
אני שמחה שמזדהים איתי
עריכה: נראה לי שהבנתי עכשיו אבל עדיין למה שזה ישנה משהו?

אני חושבת שאנחנו לא צריכים לדעת את התשובה זה לא יעזור בכלום
תתארו לכם רגע עולם בלי שאלות על הקיום ועל דברים אחרים- עולם בלי סקרנות זה עולם מבוזבז

ואגב זה לא ישנה כלום זה מה שאני חושבת כבר עכשיו

וואו שאלה מאוד טובה-
לדעתי, הרוב כיום שמאמין באל כזה או אחר מסביב לעולם בכל הדתות השונות- בעיקר סוגד לו כתוצאה מהיכולת שלו להשפיע על העולם.. ללא יכולת/רצון להשפיע על העולם, אני מאמין שרבים יפסיקו לסגוד לאל שלהם- פשוט כי זה בזבוז אנרגיה..
לעומת זאת, אני כן יכול לראות איך אנשים שמחפשים אמונה או טוהרה ימשיכו לסוגד לאל שלהם.. פשוט כעיסוק או כדרך להראות את הנאמנות שלהם לעיקרון האלוהות

בכנות אצלי זה מאוד ישנה את התפיסה לגבי הכל כי עצם קיום כזה של אלוקים ישנה את יחסי האוביקטיביות של המוסר(שלא יהיה קיים באופן אוביקטיבי אם הוא כזה)

אני חושב שזה לא רלוונטי כי לא יהיה עונש או משהו ולא יהיה עולם הבא אז למה שזה ישנה משהו?^

אבל אולי זה יגרום ליותר שנאה ופילוג
שאלה טובה

אל דאיסטי, בין אם הוא קיים או לא, לא ישנה לנו את הדרך שבה אנחנו נוהגים בחיי היום-יום.
לכן תפיסת עולמנו בקושי תשתנה.

אני מניח שאת מתייחסת לאל דאיסטי
ולשאלתך לא אין שום סיבה שיוצר שלא רואה בי יותר מיצירה שולית תשפיע על חיי חסרי המשמעות מלכתחילה

לקח לי כמה דקות לחשוב על השאלה שלך.
אני חושבת שאם יתברר לי שאלוהים קיים אבל אינו מתערב בעולם ולא מעניק שכר ועונש זה לא ישנה יותר מדי עבורי.
האמונה שלי לא מתבססת על פחד מעונש או ציפייה לגמול,
אני לא צריכה שכר ועונש כדי לדעת מה נכון ומה מוסרי.
אני חושבת שאנחנו כבני האדם יוצרים את הערכים שלנו, את האהבה והחלומות שלנו.

אני בן אדם שמאוד מאמין באלוהים, אני מרגישה את הנוכחות שלו בחיים שלי כל הזמן.
אבל עם זאת אני רואה דברים מעבר לאמונה המסורתית, בשבילי האמונה היא לא מערכת של חוקים נוקשים אלא מקור לכוח, תקווה והשראה.
אני חושבת שבתור בני אדם גם לנו יש את המקום לקחת אחריות על החיים שלנו ולמצוא את המשמעות בדרכים שלנו.
בעיניי, אלוהים הוא לא רק "שופט" או "שליט", אלא משהו עמוק הרבה יותר- דרך לראות את העולם בצורה טובה יותר, חיבור לרוחניות ולמשמעות, עוגן שמלווה אותי במסע שלי.

לכן הידיעה הזו לא תשנה משהו בתפיסת העולם שלי, אני חושבת לפחות.

עובדים את השם לשמה. אני לא מצפה לתמורה גם ככה.

אם התשובה הזאת הייתה מולי בתור אתאיסט
הייתי מאמין שאלוהים קיים אבל כלום לא היה משתנה ולא הייתי מקשיב לאף אחד שמדבר בשם אלוהים או בשביל אלוהים
אם הייתי יכול לשתף את התשובה הזאת בצורה שכל מי שיראה אותה יבין הייתי מראה אותה לכל אדם שקיים

זה לא באמת אפשרי
אם אלוקים קיים, הוא מוכרח להיות מעורב וצריך אותנו, כברואים.

גם תיאורתית קשה להאמין בזה
אלוקים לא יברא עולם סתם. הקיום הוא תכליתי. ויש בו סדר ותהליך.

גם אם זה לא אפשרי או כן אפשרי
זאת שאלה תיאורטית
אם את לא יכולה לענות על זה אל תעני בכלל^

^אני רוצה לענות, בשביל זה אני נמצאת באתר הזה
זו התשובה שלי

יש סיפור שמתאים לשאלה שלך על הגאון מוילנה, אחד מהמנהיגים והרבנים הכי גדולים של העם היהודי בהיסטוריה שחי לפני 300 שנה
אז הוא היה הרב של העיר וילנה וכשהגיע סוכות אז צריך לעשות מצוות ארבעת המינים עם אתרוג לולב וכו'
באותה שנה הייתה שנת בצורת ולא היה שום אתרוגים בעיר, לקהילה היהודית לא הייתה ברירה והיא לא השתמשה באתרוגים באותה שנה, אבל הם אמרו שלגאון מוילנה חייב להיות אתרוג, אז הם שלחו מישהו לעיר אחרת שימצא לרב אתרוג, האיש מצא אתרוג אחרי זמן רב אבל המוכר לא הסכים למכור בשום אופן ובשום מחיר, רק כשהמוכר שמע שזה מיועד לגאון מוילנה הוא הסכים לתת בחינם אבל בתנאי שהשכר של המצווה של הגאון מוילנה תהיה שלו. האיש הזה בעל כרחו הסכים כי לא הייתה לו ברירה ובלי זה לא היה אתרוג לרב
אותו שליח חזר לעיר והיה טיפה מאוכזב ומבוייש כלפי הרב.
כשהוא נכנס לבית של הרב ואמר לו את המקרה
הרב ענה סוף סוף אני יכול לזכות לקיים מצווה ולדעת שזה בשביל ה' בלבד ולא בשביל שכר לעולם הבא.

אם את רוצה לענות התשובה שלך צריכה לענות על השאלה עצמה ולא סתם להביע את דעתך^^^

אדייק את הניסוח, כדי שתבין את ההקשר.
שואלת השאלה הציגה הנחה תיאורטית לפיה אלוקים קיים בקיום שלא משפיע על הברואים ועל תפקידם בעולם. ושאלה אם הוא עדיין רלוונטי בצורה כזו.

כוונתי בתשובה, שבמקרה כזה
לא אסתפק באמונה בסיסית כזאת
כי השכל שלי מחייב אותי בהבנה שאלוקים צריך אותי, לא בורא עולם וברואים סתם ולקיום יש תכלית.

השואלת שאלה לדעת הגולשים
וזו דעתי על השאלה.

אני חושבת שזה יגרום לאנשים להבין שיש משהו גדול מהם אבל לא באמת ישנה משהו

האמת שזה לא ישנה משהו בתפיסה שלי כי זה מה שאני כבר מאמינה בו במילא...

לדעתי לרוב האנשים חשובה כמובן המשמעות שהם מייחסים לו, ולא עצם קיומו, כי יש כל כך הרבה אלוהים שונים לפי הדתות.

חוץ מזה גם אם הוא היה קיים והיה עולם הבא הייתי חי איך שאני חושב לנכון. מבחינתי אין דת צודקת, אם אתה מאמין אולי תזכה למה שאתה מצפה לו, אם אתה אתאיסט כנראה שגם זה (כלום אחרי המוות), וזאת בהנחה שיש כוח עליון. אין צודק וטועה לדעתי, לא חושב שאלוהים מעדיף עם אחד על אחר.

השאלה כנראה מה הכוונה בכוח עליון, כי זה נורא כללי ולא תיאור ברור.
אבל לפי מה שכתבת נראה שזה לא ישנה. אם הוא רק איזה "כוח" אבל לא ישות פרסונלית עם איזשהו עניין או מעורבות בעולם, אז זה לא משנה במיוחד.

זה חשוב בפני עצמו, אבל אני לא בטוח כמה זה ישנה את חיי היום-יום של אנשים

המשמעות שאנחנו מייחסים לו היא מה שחשובה

תלוי מה כוונתך בבורא שאינו מתערב.

אם כוונתך לדאיזם (וכך יותר משמע מדבריך), שהבורא ברא עולם ועזב אותו, ואין לו שום דרישה מאתנו, או שאין לו שום סיבה לבריאת העולם, באופן שבו מה שאני מכירים כעבודת ה' אינה רצונו כלל- כניהליסט פאסימי (בהסתכלות אתאיסטית, והאמת שקצת גם בהסתכלות דתית אם אדם עובד רק לשם שכר ועונש, אלא שאם יש לו רצון לעשות את מה שהוא נברא בעבורו ככלי ולא כאדם, אזי זו סיבה ראויה לחייו, אבל אדם עובד רק בעבור עצמו, אם לא היה האיסור לאדם לאבד עצמו לדעת ככל הנראה שמוטב לו שיעשה כן, אבל אנשים שעובדים רק ורק לשם עצמם, אינן מצויים כ"כ, יש, אבל יחסית מועטים, לכל אדם דתי יש זיקה גם כלפי החיוב עצמו ולא רק כלםי שכר ועונש, אלא שלפעמים אנשים מחשבים שכר מצווה כנגד הפסדה ומרגישים שהמעמסה גדולה מדי, ומחליטים שלט לעשותה, בין מתוות עשה ובין מצוות לא תעשה) פשוט כנראה אאבד עצמי לדעת, כי הקיום לא קודם לסיבה, לא משנה למה אדם יתן ערך- זה אומר שיש ערך המנוגד אליו, וכל עוד אדם לא נתן ערך לעצם הסבל (והוא הנקרא אבסו-מזוכיסט, שלא רואה בשום דבר בחיים ערך אלא בכאב והסבל לבדו, וכנראה שלא ישרוד זמן רב, שיכלה גופו תוך זמן קצר), הסבל תמיד יגדל על פני ההנאה, וכלשון המסילת ישרים פרק א'- "ותראה באמת שכבר לא יוכל שום בעל שכל להאמין שתכלית בריאת האדם הוא למצבו בעולם הזה, כי מה הם חיי האדם בעולם הזה, או מי הוא ששמח ושליו ממש בעולם הזה. (תהלים צ י): "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה ורהבם עמל ואון", בכמה מיני צער וחלאים ומכאובים וטרדות, ואחר כל זאת, המות. אחד מני אלף לא ימצא שירבה העולם לו הנאות ושלוה אמיתית. וגם הוא, אילו יגיע למאה שנה כבר עבר ובטל מן העולם".
וכן כותב מוהר"ן בליקוטי מוהר"ן תנינא תורה קי"ט באריכות, ובסוף דבריו כתב- "עָנָה וְאָמַר רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה: הִנֵּה הַכֹּל אוֹמְרִים, שֶׁיֵּשׁ עוֹלָם הַזֶּה וְעוֹלָם הַבָּא. וְהִנֵּה עוֹלָם הַבָּא אָנוּ מַאֲמִינִים שֶׁיֵּשׁ עוֹלָם הַבָּא, אֶפְשָׁר יֵשׁ גַּם עוֹלָם הַזֶּה גַּם־כֵּן בְּאֵיזֶה עוֹלָם? כִּי בְּכָאן נִרְאֶה שֶׁהוּא הַגֵּיהִנֹּם, כִּי כֻלָּם מְלֵאִים יִסּוּרִים גְּדוֹלִים תָּמִיד.
וְאָמַר: שֶׁאֵין נִמְצָא שׁוּם עוֹלָם הַזֶּה כְּלָל".

ודבר זה, אף שהוא ממקורות דת, כל אדם שיסתכל באמת על כלליות חייו יראה כי רוב ימי חייו סבל, ולא שווים באמת כל ההנאות שבעולם את הסבל אלא בדרך אשליה שגורמת לו זמנית להמשיך הלאה, והוא ממשיך, וממשיך, וההנאות הזמניות עוזרות לו לשכוח את קשיי החיים, אמנם אם יסתכל בדרך הרציונל יראה שזה נגד דרכי השכל ממש (ואמנם השכל סובייקטיבי, ולא מו הנמנע כי ימצא אדם בעל דרכי הגיון ודרכי ציוור המושכלות שכן תהיה לו סיבה לחיות, והיא האבסו-מזוכיזם שנתבאר לעיל, וכן יש צורת חשיבה נוספת שבה אדם יחיה ולא ימות בה למרות הנ''ל, והיא אם הגיע לתפיסה בה הסבל וההנאה שווים, הטוב והרע שווים, הכל ניטרלי בעבורו, וממילא כמו שאין לו סיבה לחיות, כי ההנאה לא שווה את זה, אין לו סיבה למות, כי לא ממש אכפת לו מסבל, עונג וסבל אינם במשוואה שלו בכלל. אמנם אדם כזה- גם רצון לא יהיה לו, שהדבר שגורם לנו לראות דבר כזה או אחר כרע- שרשו ברצון, אבל אדם שיתעלה מעל החילוק בין טוב ורע, לא יראה לעיניו שום דבר, לא תהיה לו סיבה לחיות, או למות, לאכול או לנשום וכו'. הוא ינשום מאינסטינקט, הלב שלו יפעם בדרך זו, אבל הוא לא יזוז שריר בודד מרצונו, כי אין לו רצון כזה, תוך זמן מה הוא גם ימות מחסרון בצרכי הגוף, כי כמו שאין לו סיבה לחיות ולמות, אין לו גם סיבה למנוע או לקדם את אחד מהם, וכנ"ל לגבי כל פעולה רצונית שעושה האדם).

אמנם פה למעלה היו שפירשו כוונתך אחרת, שהבורא כן ברא עולם עם מטרה, אמנם אין שכר ועונש, ויש לו רצון שתכלית מסויימת שתצא מזה העולם, אמנם הוא אינו מתערב והוא אדיש לה, ולא כ"כ אכפת לו אם היא לא תתקיים. וגם אם מישהו יקיימה- לא אכפת לו, ולכן לא יקבל לא שכר ולא עונש. במידה זו, לא אשנה את חיי, שהרי שיש לאדם סיבה שבעבורה הוא נוצר, הוא יכול לשמש כגרזן ביד החרש, גם אם לחוצב הזה לא אכפת- הוא רק כלי, ולכלי לא אכפת אם הוא מקבל שכר או שלא, הוא עושה עבודתו נאמנה עד שהוא נשבר, למעשה- לכלי אין רצון או בחירה כלל. הוא רק עושה רצון אדונו בדרך המובנת לפניו בשכלו (והוא מיוחד שבכלים, שהוא כלי משכיל, אמנם הוא חסר רצון ובחירה. וזו למעשה הגדרת המלאכים ביהדות- כלים בעלי כוחות השכל, אמנם חסרי רצון ובחירה). ואמנם אם יקשו, שאם כך מדוע עדיין אני בעל בחירה? כי אני בן אדם, ואם כבר אני חי ועובד את בוראי, הרצון עדיין קיים בי, אמנם אני משתדל שיהיה רצון בוראי גובר על רצוני ככל שניתן, לעשות רצוני כרצונו, וממילא הסבל שבחיים אינו עילה לאבדם, ובמקום שההנאה אינה איסור, אין לי סיבה להימנע ממנה (ולדתיים שיתמהו על כך אומר שאדרבה- היו הרבה ששיבחו גם את הנאת האדם הסתמית, כמו מוהר"ן, שו"ע הרב לבעל התניא שמצווה על האדם לעבוד ולא ללמוד כל היום ולחיות חיי צער, אלא יעבוד ויחיה מעט ברווח כפי שיוכל, מסילת ישרים (אלא שכותב שאין זו התכלית, לכוון ההנאה לשם עצמו אלא שגם היא תהיה מצד מצוות בוראו להנות בלבד, וגם זה רק כמידת חסידות, שממש כתבה בפרק י"ט היוסק במידת החסידות, כלומר דברים שאינם חיוב לאדם), וכן הינוקא הורה שאדם צריך להתפלל שיהיה עשיר, ואם נפסח בספרי המוסר נראה רבים כאלו ששיבחו את העשירות, וכן שמעתי הרבה שהביאו בשם רש"ר הירש. ולגבי מה שיטענו, שזה גדר 'נבל ברשות התורה' המובא ברמב"ן פרשת קדושים, עיינו במשנ"ב ס' רל"א ששם היה עליו להזכירו אם נפסק להלכה, ולא פסקו להלכה ולא הזכירו כלל, אלא רק הזכירו בס' ר"מ העוסק בענייני צניעות, בהלכות של תשמיש האדם עם אשתו, שבזה לכאורה הנאת האישה משובחת והנאת הגבר מגונה (ואם היא נצרכת להנאת האישה, יתכן שאז הגבר מחוייב בזה, שהנאה האישה היא חיוב אצלו, ומניעה מהנאת עצמו זו מידת חסידות, ואמנם פסק בשו"ע שלא יכוון הגבר להנאת עצמו, זה אינו קושיה, שרק אינו מכוון לכך בעת המעשה, שזה לא יהיה הדבר שכל מה שאכפת לו ממנו במהלך התשמיש, הנאת עצמו, אמנם אין הלכה המצווה ממנו להימנע מכך גם כן), אמנם גם שם מנע עצמו המשנ"ב מלהביא דברי הרמב"ן ממש ורק שלח לעיין בדבריו ולא הוסיף מילה, ואולי סבר שזו מידת חסידות אף בעניינים הללו, אלא שבמידת חסידות זו ראה חשיבות רבה יותר ולכן הזכירה, לעומת מאשר בשאר דברים שלא ראה אף צורך להזכיר דברי הרמב"ן לגביהם. עד כאן ההסבר לאנשים דתיים שעומדים לבוא לדחות דברי).

אלוקים זה לא סבא זקן בשמים אלא זו שלימות אינסופית שמתגלה במציאות ומתגלה דרך ערכים אלוקיים כמו חסד , אמת צדק , שלום וכו'.
המשמעות מאוד משנה!!

מבחינתי, כן.
מציאותו לא תשנה את אורח־חיי, אך היא תשנה עמוקות את אמונותיי ואת תפישתי.
אינני תר אחר האמת ותשובות לשאלות אך ורק בשל ההשפעה על חיי, אלא כיוון שאני רוצה לדעת את האמת. לדעת לשם הדעת.