האם לדעתכם יש לנו בכלל מושגי מוסר טבעיים (רגשיים), או שהכל מגיע למעשה מחינוך כלשהו, וללא חינוך היינו רק אינטרסנטיים?

קודם כל נגדיר מוסר רגשי, מוסר שבני האדם עצמם נוטים לכך טבעית. והשאלה שלנו אם היא קיימת.
למשל ניקח חמישים תינוקות ונשליך אותם בג'ונגל ללא חינוך, האם נראה אותם עוד 20 שנה כילדים עם מוסר? או כאנשים אינטרסנטיים?
הוכחה: ההיסטוריה מוכיחה שהיו שבטים קניבליים, האם המוסר הבסיסי שלנו זה לא לאכול איש את רעיהו?
ניגוד: ייתכן שבבסיסם היו טובים, ואחד רע במיוחד חינך את כולם לעשות זאת, ולכן אולי החוסר מוסר דווקא מגיע מחינוך.
השערה: לעולם לא נוכל להכריע זאת מבני אדם, כי תמיד מעורב חינוך, מלידתינו ועד בגרותינו, החינוך חלק ממנו.

ניקח מקרה מפורסם: הילד שאמו מתה בכפר ברוסיה, וגדל בג'ונגל עם כלבי בר והפך להיות כמוהם, נבח ואכל רק בשר נא. ונשך את מי שרצה לאחוז בו.
שם הוא היה ילד אינטרסנטי כמו חיית בר. חינוך כלבי רגיל.
לעומת זאת מדוע הכלבים בכלל אספו אותו אליהם?
מסקנה: רחמים על הזולת, היא מוסר רגשי שקיים במידה מסויימת אפילו בחיות. אם כן יש דברים בסיסיים שלנו יש כאנשים, ואיננו רק אנשים אינטרסנטיים.
אומנם זה לא מוסר עקבי, אלא מוסר שפתאום תוקף ברגע, הרי אנחנו יודעים שזה לא קורה תמיד ובדרך כלל לא, ואצל החיות לא מתפתח כללי מוסר.
מסקנה סופית: רחמים שזה בסיס המוסר ההומני, קיימת בנו טבעית אבל לא עקבית, ולא רק תוצאה מחינוך.

מה דעתכם על זה, האם צדקתי ויש בנו מושגי מוסר טבעיים לא עקביים?