16 תשובות
אלכוהול
לזכור שרגש הוא לא סיבה מספיק טובה לא לעשות משהו, ולחושת המסוגלות האישית שלך לעשות כל מה שרק תרצי בחיים האלה תלויה בכמה תעזי לפעול למרות הרגש שרוצה לעצור אותך מזה, מסיבות שהן לא מספיק טובות - אני יכולה ממש לפרט לך על זה ברמה המוחית אם תרצי
שואל השאלה:
כן אני אשמח שתפרט
כן אני אשמח שתפרט
אנונימית
באותו רגע שאת רוצה לעשות משהו פשוט תעשי אותו, תנסי לא לחשוב, תגידי מה הסיטואציה הכי גרועה שיכולה להיות באופן רציונלי, להבין שזה לא כזה נורא, שחיים פעם אחת ויאללה לכי על זה באותו רגע.
גם תעבדי על זה לאט לאט תעשי דברים קטנים ולאט לאט תגדילי אותם כמו שמאמנים שריר.
גם תעבדי על זה לאט לאט תעשי דברים קטנים ולאט לאט תגדילי אותם כמו שמאמנים שריר.
בטח, ואני בת
וממש בא לי לענות לך על זה ברצינות אז אני אעשה את זה מחר
אשמח אם תתזכרי פה כדי שאוכל לעשות זאת!
וממש בא לי לענות לך על זה ברצינות אז אני אעשה את זה מחר
אשמח אם תתזכרי פה כדי שאוכל לעשות זאת!
שואל השאלה:
סבבה תודה רבה
סבבה תודה רבה
אנונימית
שואל השאלה:
מזכירה3>
מזכירה3>
אנונימית
אוקיי, תראי -
המוח שלנו בתקופה הזאת של האבולוציה (גם אם את לא מכירה ככ את התאוריה או שאת מאמינה שהאדם נברא כמו שהוא, עדיין האדם והגוף שלו התפתחו) הוא כבר הרבה יותר מפותח מהמוח שהיה לאדם הקדמון מן הסתם, אבל בחלק האחורי של המוח שלנו יש את החלק שקוראים לו המוח הקדמוני, שזה המוח ההרבה פחות מפותח שהיה לאדם הקדמון. והאתגרים שהאדם הקדמון התמודד איתם, היו אתגרים שאם הוא לא היה צולח אותם - הוא היה מת. הוא התעסק בלחפש אוכל, לצוד, להילחם באריות או דובים שהיה נתקל בהם באופן יומיומי והיה צריך לבחור דרך להתמודד עם זה ככה שיציל את החיים שלו. כל האתגרים שהיו לו היו כרוכים בסכנה ממשית.
המוח הוא בעצם כמו מכונה שכל הזמן מנסה לנבא את העתיד על סמך מה שהיא כבר יודעת, והמוח לומד מחזרתיות ומה שהוא זוכר שקרה. ודבר שהמכונה הזאת לא יודעת, זה דבר שהוא זר למוח, שזה בעצם כל דבר חדש שאנחנו נתקלות בו ביום יום. ברור שאם זאת הפעם הראשונה שאנחנו נתקלות במשהו או צריכות לעשות משהו שאנחנו לא רגילות, זה יהיה דבר שזר למוח שלנו. כל דבר שאנחנו עושות אותו בפעם הראשונה, או שאנחנו לא ממש רגילות אליו, והוא פשוט דבר שעוד זר וחדש לנו - זה משהו שהמוח לא מכיר. מרגישה שחזרתי על עצמי, הבנת את החלק הזה אני מניחה.
נחזור למה שאמרתי על המוח הקדמוני ועל זה שהוא עדיין גם היום חלק מהמוח שלנו. לפי המוח הקדמוני, בגלל אורח החיים שהיה לאדם הקדמון שכל אתגר בו היה כרוך בסכנת מוות, כל 'סכנה' הכי קטנה היא משהו שיכול ליטרלי להרוג אותך. עכשיו אני מזכירה, המוח רואה בכל דבר שזר לו סכנה. אבל אצל האדם של היום - אלא אם את חיה בישראל - האתגרים שהוא מתמודד איתם הם דברים שלא אמורים לפגוע בו אלא דברים כמו לדבר בפעם הראשונה מול קהל, להתנסות בחוויות חדשות כמו מערכות יחסים, להגשים חלום שאמור לעשות לך טוב אבל זה משהו שאת עושה בפעם הראשונה אז ברור שזה זר למוח.
אז המוח הקדמוני, כל פעם שיש 'סכנה' - כל יציאה הכי קטנה מאיזור הנוחות - גורם לך לחשוב לפי כל מיני אוטומטים שהיו הכרחיים לאדם הקדמון בשביל שהוא ישרוד. ישר גורם למוח שלך לתרץ תירוצים ללמה זה לא טוב, זה לא שווה את זה, עדיף לא לצאת מאיזור הנוחות ולהישאר בטוחה מאשר לצאת ממנו כדי לעשות מה שאת רוצה. האוטומטים של המוח הקדמוני הם קיצוניים, שליליים, מוגזמים ולא מציאותיים למציאות של היום, ועדיין מה לעשות יש לנו אותם.
ואם אנחנו לא עושים עבודה עליהם כדי שכן תוכלי לעשות כל מה שתרצי ולהגשים חלומות - מה שתמיד דורש יציאה מאיזור הנוחות - אין מה לעשות, החרדה תעצור אותנו. אז זה היה רגע ברמה המוחית, שתביני למה יש לך את התחושות האלה למרות שברור שהיית רוצה לעשות את כל מה שבא לך - מי לא?
ומתוך זה, את יכולה לזכור שפחד או רגש שלילי הוא לא סיבה מספיק טובה כדי להימנע מלעשות משהו, כי את יודעת ממה זה נובע ולמה, ותקשיבי - בכל פעם שאת עושה משהו למרות שהוא ממש ממש מלחיץ אותך, אם את ממשיכה אקטיבית לאתגר את עצמך ולגרום לעצמך לצאת מאיזור הנוחות ולעשות את מה שהיית רוצה, את מוכיחה לעצמך, למוח שלך, שהיציאה מאיזור הנוחות קודם כל לא באמת מסכנת אותך, ושעדיך לחוות את האי נעימות הזאת של להתגבר על הפחד מאשר לחוות את הפספוס של החיים.
כשאת עושה דברים שמלחיצים אותך, את מאתגרת את עצמך והם הולכים ונהיים פחות ופחות קשים לאט לאט. בייבי סטפס! קל להגיד ויותר וקשה לעשות. אבל תזכרי, להרגיש את הרגש ולעשות בכל זאת. ואת תמיד מוזמנת להתייעץ איתי לגבי זה
המוח שלנו בתקופה הזאת של האבולוציה (גם אם את לא מכירה ככ את התאוריה או שאת מאמינה שהאדם נברא כמו שהוא, עדיין האדם והגוף שלו התפתחו) הוא כבר הרבה יותר מפותח מהמוח שהיה לאדם הקדמון מן הסתם, אבל בחלק האחורי של המוח שלנו יש את החלק שקוראים לו המוח הקדמוני, שזה המוח ההרבה פחות מפותח שהיה לאדם הקדמון. והאתגרים שהאדם הקדמון התמודד איתם, היו אתגרים שאם הוא לא היה צולח אותם - הוא היה מת. הוא התעסק בלחפש אוכל, לצוד, להילחם באריות או דובים שהיה נתקל בהם באופן יומיומי והיה צריך לבחור דרך להתמודד עם זה ככה שיציל את החיים שלו. כל האתגרים שהיו לו היו כרוכים בסכנה ממשית.
המוח הוא בעצם כמו מכונה שכל הזמן מנסה לנבא את העתיד על סמך מה שהיא כבר יודעת, והמוח לומד מחזרתיות ומה שהוא זוכר שקרה. ודבר שהמכונה הזאת לא יודעת, זה דבר שהוא זר למוח, שזה בעצם כל דבר חדש שאנחנו נתקלות בו ביום יום. ברור שאם זאת הפעם הראשונה שאנחנו נתקלות במשהו או צריכות לעשות משהו שאנחנו לא רגילות, זה יהיה דבר שזר למוח שלנו. כל דבר שאנחנו עושות אותו בפעם הראשונה, או שאנחנו לא ממש רגילות אליו, והוא פשוט דבר שעוד זר וחדש לנו - זה משהו שהמוח לא מכיר. מרגישה שחזרתי על עצמי, הבנת את החלק הזה אני מניחה.
נחזור למה שאמרתי על המוח הקדמוני ועל זה שהוא עדיין גם היום חלק מהמוח שלנו. לפי המוח הקדמוני, בגלל אורח החיים שהיה לאדם הקדמון שכל אתגר בו היה כרוך בסכנת מוות, כל 'סכנה' הכי קטנה היא משהו שיכול ליטרלי להרוג אותך. עכשיו אני מזכירה, המוח רואה בכל דבר שזר לו סכנה. אבל אצל האדם של היום - אלא אם את חיה בישראל - האתגרים שהוא מתמודד איתם הם דברים שלא אמורים לפגוע בו אלא דברים כמו לדבר בפעם הראשונה מול קהל, להתנסות בחוויות חדשות כמו מערכות יחסים, להגשים חלום שאמור לעשות לך טוב אבל זה משהו שאת עושה בפעם הראשונה אז ברור שזה זר למוח.
אז המוח הקדמוני, כל פעם שיש 'סכנה' - כל יציאה הכי קטנה מאיזור הנוחות - גורם לך לחשוב לפי כל מיני אוטומטים שהיו הכרחיים לאדם הקדמון בשביל שהוא ישרוד. ישר גורם למוח שלך לתרץ תירוצים ללמה זה לא טוב, זה לא שווה את זה, עדיף לא לצאת מאיזור הנוחות ולהישאר בטוחה מאשר לצאת ממנו כדי לעשות מה שאת רוצה. האוטומטים של המוח הקדמוני הם קיצוניים, שליליים, מוגזמים ולא מציאותיים למציאות של היום, ועדיין מה לעשות יש לנו אותם.
ואם אנחנו לא עושים עבודה עליהם כדי שכן תוכלי לעשות כל מה שתרצי ולהגשים חלומות - מה שתמיד דורש יציאה מאיזור הנוחות - אין מה לעשות, החרדה תעצור אותנו. אז זה היה רגע ברמה המוחית, שתביני למה יש לך את התחושות האלה למרות שברור שהיית רוצה לעשות את כל מה שבא לך - מי לא?
ומתוך זה, את יכולה לזכור שפחד או רגש שלילי הוא לא סיבה מספיק טובה כדי להימנע מלעשות משהו, כי את יודעת ממה זה נובע ולמה, ותקשיבי - בכל פעם שאת עושה משהו למרות שהוא ממש ממש מלחיץ אותך, אם את ממשיכה אקטיבית לאתגר את עצמך ולגרום לעצמך לצאת מאיזור הנוחות ולעשות את מה שהיית רוצה, את מוכיחה לעצמך, למוח שלך, שהיציאה מאיזור הנוחות קודם כל לא באמת מסכנת אותך, ושעדיך לחוות את האי נעימות הזאת של להתגבר על הפחד מאשר לחוות את הפספוס של החיים.
כשאת עושה דברים שמלחיצים אותך, את מאתגרת את עצמך והם הולכים ונהיים פחות ופחות קשים לאט לאט. בייבי סטפס! קל להגיד ויותר וקשה לעשות. אבל תזכרי, להרגיש את הרגש ולעשות בכל זאת. ואת תמיד מוזמנת להתייעץ איתי לגבי זה
שואל השאלה:
תודה רבה רבה
אני אקרא את זה אחר כך אני בשיעור3>
תודה רבה רבה
אני אקרא את זה אחר כך אני בשיעור3>
אנונימית
היי לך יקירה
קודם כל תדעי שחרדה במיוחד בתקופה זו היא דבר לגמרי נורמלי וגם נורמלי שאת מרגישה שזה עוצר אותך, אבל ההמלצה שלי מניסיון היא לא להיאבק בחרדה ולא להיכנס למי שולט במי, אלא לקבל אותה ולתת לה לעבור ליד וגם אם היא עוצרת אותך קצת או מעכבת אותך קצת זה בסדר. לפעמים חרדה באה כדי לאותת לך שאת צריכה קצת לנוח, לעצור או לחלופין לשנות משהו בחיים. תנסי כאילו להקשיב לה... בהצלחה תותחית.
קודם כל תדעי שחרדה במיוחד בתקופה זו היא דבר לגמרי נורמלי וגם נורמלי שאת מרגישה שזה עוצר אותך, אבל ההמלצה שלי מניסיון היא לא להיאבק בחרדה ולא להיכנס למי שולט במי, אלא לקבל אותה ולתת לה לעבור ליד וגם אם היא עוצרת אותך קצת או מעכבת אותך קצת זה בסדר. לפעמים חרדה באה כדי לאותת לך שאת צריכה קצת לנוח, לעצור או לחלופין לשנות משהו בחיים. תנסי כאילו להקשיב לה... בהצלחה תותחית.
שואל השאלה:
אבל אם אני אתן לה להשתלט עליי אני פשוט ישאר באותו המקום
אבל אם אני אתן לה להשתלט עליי אני פשוט ישאר באותו המקום
אנונימית
נראה לי הכוונה זה לא לתת לה להשתלט אלא לתת לה מקום, זה שונה. זאת אומרת להבין יש לי חרדה אוקיי בסדר עכשיו מכאן איך אני מתקדמת.
ואני יכולה להגיד לך אישית שנגיד לי קשה להגיד דברים שאני באמת מתכוונת אליהם לחברות, נגיד כשאני מרגישה צורך לדבר עם מישהיא , יהיה לי קשה להגיד את זה. אז לפעמים אני לא מצליחה ולפעמים אני פשוט לא מוותרת לעצמי ואני כל פעם מנסה עד שיהיה לי מספיק אומץ וחושבת, מה הדבר הכי גרוע שיכול להיות שהיא תגיד לי?שהיא תצחק עליי? אוקיי, ואז מה יקרה? ואז המסקנה זה שכלום וזו שיטה שלי אישית מאוד עוזרת.
ואני יכולה להגיד לך אישית שנגיד לי קשה להגיד דברים שאני באמת מתכוונת אליהם לחברות, נגיד כשאני מרגישה צורך לדבר עם מישהיא , יהיה לי קשה להגיד את זה. אז לפעמים אני לא מצליחה ולפעמים אני פשוט לא מוותרת לעצמי ואני כל פעם מנסה עד שיהיה לי מספיק אומץ וחושבת, מה הדבר הכי גרוע שיכול להיות שהיא תגיד לי?שהיא תצחק עליי? אוקיי, ואז מה יקרה? ואז המסקנה זה שכלום וזו שיטה שלי אישית מאוד עוזרת.
היי יקירה,
שומע את תחושת בלבול ואי-נחת העולה מדבריך.
תחושת החרדה שאת מתארת יכולה להרגיש כמו נחשול של רגשות ומחשבות שזורם ולא מפסיק.
ועולה מדבריך אולי חוויה של חוסר אונים וכמיהה להוציא את הראש מעל זרם תחושות הפחד והמועקה.
כמה לא מובן מאליו שמצאת את הכוחות להתגבר על המעצורים שאת חווה ולהעלות את תחושותייך על הכתב, כדי להביע את הסערה המתרחשת בפנים.
אולי לפנות למישהו קרוב ולשתף אותו במתח שעולה מדברייך יקל במעט את הלחץ.
אני מתנדב בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), אם תרצי, תוכלי לשתף אותנו בצ'אט או בוואסאפ של העמותה 055-9571399.
מוזמנת לפנות אלינו,
שלך, מתנדב סה"ר.
שומע את תחושת בלבול ואי-נחת העולה מדבריך.
תחושת החרדה שאת מתארת יכולה להרגיש כמו נחשול של רגשות ומחשבות שזורם ולא מפסיק.
ועולה מדבריך אולי חוויה של חוסר אונים וכמיהה להוציא את הראש מעל זרם תחושות הפחד והמועקה.
כמה לא מובן מאליו שמצאת את הכוחות להתגבר על המעצורים שאת חווה ולהעלות את תחושותייך על הכתב, כדי להביע את הסערה המתרחשת בפנים.
אולי לפנות למישהו קרוב ולשתף אותו במתח שעולה מדברייך יקל במעט את הלחץ.
אני מתנדב בעמותת סה"ר (סיוע והקשבה ברשת), אם תרצי, תוכלי לשתף אותנו בצ'אט או בוואסאפ של העמותה 055-9571399.
מוזמנת לפנות אלינו,
שלך, מתנדב סה"ר.
קישורים מצורפים:
היי אנונימית, מה איתך?
שואל השאלה:
אני בסדר ברוך השם
האמת ששבוע שעבר עשיתי משהו שממש הייתי בחרדה לגביו ואני גאה בעצמי:)
תודה רבה לך
אני בסדר ברוך השם
האמת ששבוע שעבר עשיתי משהו שממש הייתי בחרדה לגביו ואני גאה בעצמי:)
תודה רבה לך
אנונימית
אלופה
באותו הנושא: