תשובה אחת
פסוק 22:" מִדַּם חֲלָלִים מֵחֵלֶב גִּבּוֹרִים קֶשֶׁת יְהוֹנָתָן לֹא נָשׂוֹג אָחוֹר וְחֶרֶב שָׁאוּל לֹא תָשׁוּב רֵיקָם".
הפסוק מפאר את גבורת המתים: א. שאול ויונתן הרגו אויבים רבים. חרבם לא חדלה מלשפוך חלבם ודמם של אויבים. ב. למרות שחללים רבים נפלו בצבא ישראל שאול ויונתן לא חדלו להילחם. ג. קינה על כך ששאול ויונתן לא יוסיפו להלחם עוד. קשת יונתן לעולם לא תמתח כדי לפגוע באויבים וחרב שאול לעולם לא תישלף עוד מנדנה כדי להרוג אויבים.
" חֲלָלִים"- הם חללי ישראל ובפרט שאול ויונתן או חללי האויב שנפלו בידי שאול
פסוק 23:" שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם"- שבח מקובל למתים: שאול ויהונתן היו אהובים על כולם בעודם בחייהם.
"ּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ"- הם נפלו יחד.
"מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ"- דוד מפאר את גבורת המתים באמצעות מטאפורה: שאול ויהונתן היו קלים יותר מנשרים (הכוונה לזריזותם ומיומנותם בלחימה) וגיבורים יותר מאריות.
פסוק 24:" בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל-שָׁאוּל בְּכֶינָה"- הקריאה לקונן ולבכות מופנת לבנות ישראל כי תפקיד המקוננות היה בדרך כלל בידי נשים.
"הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם-עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן"- הנשים נקראות להתאבל על שאול כי הוא היטיב עימן: חילק להן שלל מניצחונותיו במלחמות- בגדי שני (צבע אדום עז) ותכשיטים רבים." עֲדָנִים"- דברים מענגים ומשמחים.
פסוק 25:"אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה יְהוֹנָתָן עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל"- החלק הראשון של הפסוק הוא חזרה על משפט הפתיחה. החלק השני פונה ליהונתן ומבכה את נפילתו חלל על הר הגלבוע.
פסוק 26:" צַר-לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים"
שיא הקינה ממנה עולה הכאב של דוד על אובדנו האישי במות יהונתן. הוא מצהיר שחברותו עם יהונתן הייתה מיוחדת יותר מכל קשר אחר שהיה לו עם נשים.
הכאב שלו מתבטא באמצעים שונים בפסוק:
1. המילה "לי" מופיעה 3 פעמים. היא מדגישה שנפילת יהונתן היא אובדן לא רק לעם ישראל אלא גם אסון וצער אישי לדוד שאיבד את חברו הטוב.
2. המילה "אחי" מבטאת את יחסי הרעות בין דוד ליהונתן.
3. הפנייה ליהונתן בגוף שני מדגישה את הקרבה בין השניים וסירובו של דוד להכיר במות חברו לכן מדבר אליו כאילו עומד לצידו.
4. שימוש במילים המבטאות אהבה ורגשות נעימים כגון "נעמת","אהבתך", וחיזוקן ב "מאד" מדגישה את האהבה שבעבר מול העצב בהווה: "צר לי מאוד".
5. הבלטת הייחוד בקשר בין דוד ויהונתן ע"י השימוש בשורש א-ה-ב המנוגד לכאב.
פסוק 27:" אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה"- נפילת גיבורי ישראל מלווה בתבוסה צבאית, שבה אובדים גם כלי הנשק של החללים
הפסוק מפאר את גבורת המתים: א. שאול ויונתן הרגו אויבים רבים. חרבם לא חדלה מלשפוך חלבם ודמם של אויבים. ב. למרות שחללים רבים נפלו בצבא ישראל שאול ויונתן לא חדלו להילחם. ג. קינה על כך ששאול ויונתן לא יוסיפו להלחם עוד. קשת יונתן לעולם לא תמתח כדי לפגוע באויבים וחרב שאול לעולם לא תישלף עוד מנדנה כדי להרוג אויבים.
" חֲלָלִים"- הם חללי ישראל ובפרט שאול ויונתן או חללי האויב שנפלו בידי שאול
פסוק 23:" שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם בְּחַיֵּיהֶם"- שבח מקובל למתים: שאול ויהונתן היו אהובים על כולם בעודם בחייהם.
"ּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ"- הם נפלו יחד.
"מִנְּשָׁרִים קַלּוּ מֵאֲרָיוֹת גָּבֵרוּ"- דוד מפאר את גבורת המתים באמצעות מטאפורה: שאול ויהונתן היו קלים יותר מנשרים (הכוונה לזריזותם ומיומנותם בלחימה) וגיבורים יותר מאריות.
פסוק 24:" בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל אֶל-שָׁאוּל בְּכֶינָה"- הקריאה לקונן ולבכות מופנת לבנות ישראל כי תפקיד המקוננות היה בדרך כלל בידי נשים.
"הַמַּלְבִּשְׁכֶם שָׁנִי עִם-עֲדָנִים הַמַּעֲלֶה עֲדִי זָהָב עַל לְבוּשְׁכֶן"- הנשים נקראות להתאבל על שאול כי הוא היטיב עימן: חילק להן שלל מניצחונותיו במלחמות- בגדי שני (צבע אדום עז) ותכשיטים רבים." עֲדָנִים"- דברים מענגים ומשמחים.
פסוק 25:"אֵיךְ נָפְלוּ גִבֹּרִים בְּתוֹךְ הַמִּלְחָמָה יְהוֹנָתָן עַל-בָּמוֹתֶיךָ חָלָל"- החלק הראשון של הפסוק הוא חזרה על משפט הפתיחה. החלק השני פונה ליהונתן ומבכה את נפילתו חלל על הר הגלבוע.
פסוק 26:" צַר-לִי עָלֶיךָ אָחִי יְהוֹנָתָן נָעַמְתָּ לִּי מְאֹד נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי מֵאַהֲבַת נָשִׁים"
שיא הקינה ממנה עולה הכאב של דוד על אובדנו האישי במות יהונתן. הוא מצהיר שחברותו עם יהונתן הייתה מיוחדת יותר מכל קשר אחר שהיה לו עם נשים.
הכאב שלו מתבטא באמצעים שונים בפסוק:
1. המילה "לי" מופיעה 3 פעמים. היא מדגישה שנפילת יהונתן היא אובדן לא רק לעם ישראל אלא גם אסון וצער אישי לדוד שאיבד את חברו הטוב.
2. המילה "אחי" מבטאת את יחסי הרעות בין דוד ליהונתן.
3. הפנייה ליהונתן בגוף שני מדגישה את הקרבה בין השניים וסירובו של דוד להכיר במות חברו לכן מדבר אליו כאילו עומד לצידו.
4. שימוש במילים המבטאות אהבה ורגשות נעימים כגון "נעמת","אהבתך", וחיזוקן ב "מאד" מדגישה את האהבה שבעבר מול העצב בהווה: "צר לי מאוד".
5. הבלטת הייחוד בקשר בין דוד ויהונתן ע"י השימוש בשורש א-ה-ב המנוגד לכאב.
פסוק 27:" אֵיךְ נָפְלוּ גִבּוֹרִים וַיֹּאבְדוּ כְּלֵי מִלְחָמָה"- נפילת גיבורי ישראל מלווה בתבוסה צבאית, שבה אובדים גם כלי הנשק של החללים
באותו הנושא: