18 תשובות
קראים?
שואל השאלה:
כןכן תודה
כןכן תודה
אנונימית
קראים. בימי חז"ל נקראו צדוקים.
אבל הם עושים את זה גם לחומרא, לא רק כדי להקל. יושבים בבית בשבת ובלי אור ובלי חימום לאוכל. ומניחים את התפילין פיזית בין העיניים
אבל הם עושים את זה גם לחומרא, לא רק כדי להקל. יושבים בבית בשבת ובלי אור ובלי חימום לאוכל. ומניחים את התפילין פיזית בין העיניים
רפורמים
צדוקים
קראים
בעבר צדוקים\קראים
היום גם רפורמים
היום גם רפורמים
קראים
הם לוקחים רק את דברי התורה שבכתב
ולכן למשל הם לומדים שכתוב "אל יצא איש ממקומו ביום השבת" שאסור לצאת מארבע אמות הם נשארים תקועים כל השבת בריבוע של שני מטר על שני מטר בעוד שחכמים כתבו דינים כמו עירוב וכו'
עוד דבר למשל שכתוב "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" לכן הם לא אוכלים אוכל חם בשבת כלל למרות שחכמים כתבו שאפשר להטמין וכו' וכיום יש פלטה למשל לחימום
חז"ל כותבים שהתורה שבעל פה ניתנה גם כן במעמד הר סיני ויש לכך הרבה הוכחות ולכן מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה הוא נחשב מין ואפיקורס לכל דבר
בנוסף צאצאי הקראים הם פסולי חיתון כיון ואומנם הנישואין שלהם תקפים מבחינה הלכתית אך לא הגירושין ולכן האשה עדיין נחשבת על פי ההלכה נשואה ומתחתנת עם גבר כאשר היא עדיין אשת איש
בנוגע לזה היה פולמוס בשנים האחרונות היו שרצו להתיר ולטעון שאף הנישואין לא תקפים מבחינה הלכתית כיון והעדים גם כן קראים ופסולים לעדות
הם לוקחים רק את דברי התורה שבכתב
ולכן למשל הם לומדים שכתוב "אל יצא איש ממקומו ביום השבת" שאסור לצאת מארבע אמות הם נשארים תקועים כל השבת בריבוע של שני מטר על שני מטר בעוד שחכמים כתבו דינים כמו עירוב וכו'
עוד דבר למשל שכתוב "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" לכן הם לא אוכלים אוכל חם בשבת כלל למרות שחכמים כתבו שאפשר להטמין וכו' וכיום יש פלטה למשל לחימום
חז"ל כותבים שהתורה שבעל פה ניתנה גם כן במעמד הר סיני ויש לכך הרבה הוכחות ולכן מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה הוא נחשב מין ואפיקורס לכל דבר
בנוסף צאצאי הקראים הם פסולי חיתון כיון ואומנם הנישואין שלהם תקפים מבחינה הלכתית אך לא הגירושין ולכן האשה עדיין נחשבת על פי ההלכה נשואה ומתחתנת עם גבר כאשר היא עדיין אשת איש
בנוגע לזה היה פולמוס בשנים האחרונות היו שרצו להתיר ולטעון שאף הנישואין לא תקפים מבחינה הלכתית כיון והעדים גם כן קראים ופסולים לעדות
רפורמים?
אנונימית
קראים, רפורמים, צדוקים
כן ידעתי זה קראים
רפורמים נלא?
שואל השאלה:
שומעים רפורמים זה דברים שונים לגמרי, קראים הם משהו שונה לחלוטין, להפך, הם די ההפך מרפורמים..
רפורמים מאמינים שהיהדות צריכה להתקדם וזה די ליברלי
קראים פשוט לא מקיימים את מה שרשום בתושב"ע, רפורמים הרבה מהזמן לא מקיימים גם את מה שרשום בתורה וגם מה שרשום בתושב"ע
שומעים רפורמים זה דברים שונים לגמרי, קראים הם משהו שונה לחלוטין, להפך, הם די ההפך מרפורמים..
רפורמים מאמינים שהיהדות צריכה להתקדם וזה די ליברלי
קראים פשוט לא מקיימים את מה שרשום בתושב"ע, רפורמים הרבה מהזמן לא מקיימים גם את מה שרשום בתורה וגם מה שרשום בתושב"ע
אנונימית
צודקים היו עושים רק מה שכתוב בלי להבין קראים היו עושים על פי הבנה אבל רק מה שכתוב בתורה
אנונימי
קראים
ואין לי שמץ איך בנצי שם טוב קשור לשאלה
ואין לי שמץ איך בנצי שם טוב קשור לשאלה
אנונימי
קראים
קראים.
ולגבי מה שכתבו, לקראים יש דרך משלהם ללמוד את התורה, הם לא למדו אותה כמו מטומטמים כפשוטו, הם היו למדנים גדולים עד כדי שתקנו חז"ל יום שמחה על יום שבו הצליחו לענות על אחת לדחות שלהם, אך לא על יום שבו הצליחו לדחות קושיה של הבייתוסים, וכמו"ש שם רש"י במנחות בסוגיה דספירת העומר שם, שהצדוקים טענו טענות טטבות ןהביאו ראיה מפסוקים, והבייתוסים שם אפילו לא ידעו מה לענות, מלבד אחד שענה שם דברי הבל ונדחה בקלות. כמדומני שגם הובא בבית יוסף (אחרת לא הייתי סומך דברי על הגמרא שם, וכמו שהביא בפתיחת יבי"א בשם שו"ת הריב"ש ושו"ת הר"י מיגש בשם הגאונים שאפילו בדורותיהם לא היה ולו אחד שמבין את הגמרא ברמה שיוכל לסמוך על דברי הש"ס להלכה, אם לא לפי קבלת דברי ההלכה הללו מדורות שקדמו לו שסוגיה זו אכן נפסקה להלכה, ונפסקה דווקא באופן מסויים זה, ופירושה להלכה היא דווקא באופן מסויים זה ולא בשום אופן אחר וכו', וכמבואר בכמה מקומות נוספים ואכמ"ל, כי האריכות בדבר זה תוביל לכמה עשרות אם לא מאות מקורות רק כדי לפתוח נושא זה).
(וכן ראיתי במקום אחר פעם, שלצדוקים הייתה ממש שיטה ללמוד את המקרא והתנ"ך, אלא שעשו כנגד דעת חז"ל בדבר, ולא זו אלא גם סברו שחז"ל הם הכופרים, והבייתוסים היו חסרי דעה ועשו כל אשר נראה לעיניהם, והאמת שמהגמרא שם קצת משמע כך גם כן)
אפשר לומר שהרפורמים הם הגרסה המודרנית של הבייתוסים, שבגמרא שם הם טענו 'משה רבנו אוהב ישראל היה, ולכן וודאי כתב בתורה לעשות שבועות סמוך לשבת כדי שיתענגו ישראל יומיים', וזו סברא שמזכירה מאוד את טענות הפוסט-מודרניזם, הנאורות והליברליזם הרע של הרפורמים.
(אני בספק אם נמצאה אי פעם כת שבאמת הלכה לפי הכתוב בפסוקים בלי לשנות דבר אי פעם, מלבד שדרך המקרא לפעמים לכתוב דבר שסותר עצמו דווקא כדי להסביר הבנה אחרת בו, ולחסוך במלל (וכמו שמצינו בפסחים ג, הובא להלכה בפוסקים המדברים לעניין שמירת הלשון, בנושא שפה גסה אם להתירה אם לאוסרה במקום שיכול על ידה לקצר בדבריו כשמלמד את חברו דברי תורה ואפילו באותיות בודדות במשפטים שאומר, ואני מאריך בדברי לרוב שאני מהנוהגים כהרפ"א הכהן מווילנה שהזהיר להרחיק מהכתיבה בקיצור ואף הזהיר שלא לחסוך בהעתקת הספרים, אלא להרחיב בהעתקת לשונם בשלימות ככל שניתן, שלא יצטרל הקורא לפתוח שום ספר בעת שלומד מאמרו של הכותב, ועוד כי בעבור כן נאבדת תורה הרבה לאורך הדורות, וכן כתב בהקדמת הבית יוסף לעניין סמיכה על ספרים שנהגו לקצר בלשונותיהם שאינם להלכה, ואף שהרמב"ם לא סבר כן בעת שכתב את המשנה תורה כמבואר בהקדמתו שם, הנה מבואר באגרות הרמב"ם שלסוף חזר בו וסבר גם הוא שאין לסמוך על הקיצורים להלכה, הובא בשו"ע הרב לבעל התניא, הלכות ת"ת פרק ב' בקונטרס אחרון שם אות א' באזכור במשפט בודד בסוף דבריו שם, אך מכל מקום דרך המקרא היא לקצר בכל מה שניתן, ואפילו באות בודדת (ואולי אף אם בכך יהיה התחביר הלשוני לוקה כמו שמצינו בכמה מקומות בש"ס, אך לא ראיתי לכך מקורות בהלכה ממש וגם אולי ניתן לתרץ שזה לא תחביר לשוני לוקה, אלא שלפי זה היו משנים את כללי הדקדוק הידועים להם (ועיין מחלוקות חכם מנחם ודונש בכללי הדקדוק בארצות אשכנז וצרפת), וזה דבר אשר לא נמנעו ממנו האמוראים, אך אין לי מקור לכל מהפוסקים בדור האחרונים, רק מהש"ס לבדו, ועל כן הדברים לא שרירין, אף דקיימין), ומי שילך אחר לשון המקרא לבדו מבלי מסורת כלשהי כלל, לא יוכל להכריע מעשיו כלל...).
ולגבי מה שכתבו, לקראים יש דרך משלהם ללמוד את התורה, הם לא למדו אותה כמו מטומטמים כפשוטו, הם היו למדנים גדולים עד כדי שתקנו חז"ל יום שמחה על יום שבו הצליחו לענות על אחת לדחות שלהם, אך לא על יום שבו הצליחו לדחות קושיה של הבייתוסים, וכמו"ש שם רש"י במנחות בסוגיה דספירת העומר שם, שהצדוקים טענו טענות טטבות ןהביאו ראיה מפסוקים, והבייתוסים שם אפילו לא ידעו מה לענות, מלבד אחד שענה שם דברי הבל ונדחה בקלות. כמדומני שגם הובא בבית יוסף (אחרת לא הייתי סומך דברי על הגמרא שם, וכמו שהביא בפתיחת יבי"א בשם שו"ת הריב"ש ושו"ת הר"י מיגש בשם הגאונים שאפילו בדורותיהם לא היה ולו אחד שמבין את הגמרא ברמה שיוכל לסמוך על דברי הש"ס להלכה, אם לא לפי קבלת דברי ההלכה הללו מדורות שקדמו לו שסוגיה זו אכן נפסקה להלכה, ונפסקה דווקא באופן מסויים זה, ופירושה להלכה היא דווקא באופן מסויים זה ולא בשום אופן אחר וכו', וכמבואר בכמה מקומות נוספים ואכמ"ל, כי האריכות בדבר זה תוביל לכמה עשרות אם לא מאות מקורות רק כדי לפתוח נושא זה).
(וכן ראיתי במקום אחר פעם, שלצדוקים הייתה ממש שיטה ללמוד את המקרא והתנ"ך, אלא שעשו כנגד דעת חז"ל בדבר, ולא זו אלא גם סברו שחז"ל הם הכופרים, והבייתוסים היו חסרי דעה ועשו כל אשר נראה לעיניהם, והאמת שמהגמרא שם קצת משמע כך גם כן)
אפשר לומר שהרפורמים הם הגרסה המודרנית של הבייתוסים, שבגמרא שם הם טענו 'משה רבנו אוהב ישראל היה, ולכן וודאי כתב בתורה לעשות שבועות סמוך לשבת כדי שיתענגו ישראל יומיים', וזו סברא שמזכירה מאוד את טענות הפוסט-מודרניזם, הנאורות והליברליזם הרע של הרפורמים.
(אני בספק אם נמצאה אי פעם כת שבאמת הלכה לפי הכתוב בפסוקים בלי לשנות דבר אי פעם, מלבד שדרך המקרא לפעמים לכתוב דבר שסותר עצמו דווקא כדי להסביר הבנה אחרת בו, ולחסוך במלל (וכמו שמצינו בפסחים ג, הובא להלכה בפוסקים המדברים לעניין שמירת הלשון, בנושא שפה גסה אם להתירה אם לאוסרה במקום שיכול על ידה לקצר בדבריו כשמלמד את חברו דברי תורה ואפילו באותיות בודדות במשפטים שאומר, ואני מאריך בדברי לרוב שאני מהנוהגים כהרפ"א הכהן מווילנה שהזהיר להרחיק מהכתיבה בקיצור ואף הזהיר שלא לחסוך בהעתקת הספרים, אלא להרחיב בהעתקת לשונם בשלימות ככל שניתן, שלא יצטרל הקורא לפתוח שום ספר בעת שלומד מאמרו של הכותב, ועוד כי בעבור כן נאבדת תורה הרבה לאורך הדורות, וכן כתב בהקדמת הבית יוסף לעניין סמיכה על ספרים שנהגו לקצר בלשונותיהם שאינם להלכה, ואף שהרמב"ם לא סבר כן בעת שכתב את המשנה תורה כמבואר בהקדמתו שם, הנה מבואר באגרות הרמב"ם שלסוף חזר בו וסבר גם הוא שאין לסמוך על הקיצורים להלכה, הובא בשו"ע הרב לבעל התניא, הלכות ת"ת פרק ב' בקונטרס אחרון שם אות א' באזכור במשפט בודד בסוף דבריו שם, אך מכל מקום דרך המקרא היא לקצר בכל מה שניתן, ואפילו באות בודדת (ואולי אף אם בכך יהיה התחביר הלשוני לוקה כמו שמצינו בכמה מקומות בש"ס, אך לא ראיתי לכך מקורות בהלכה ממש וגם אולי ניתן לתרץ שזה לא תחביר לשוני לוקה, אלא שלפי זה היו משנים את כללי הדקדוק הידועים להם (ועיין מחלוקות חכם מנחם ודונש בכללי הדקדוק בארצות אשכנז וצרפת), וזה דבר אשר לא נמנעו ממנו האמוראים, אך אין לי מקור לכל מהפוסקים בדור האחרונים, רק מהש"ס לבדו, ועל כן הדברים לא שרירין, אף דקיימין), ומי שילך אחר לשון המקרא לבדו מבלי מסורת כלשהי כלל, לא יוכל להכריע מעשיו כלל...).