26 תשובות
כאב ראש (בשבילי לפחות)
זה מופלא
אני חיה בשביל זה
אני חיה בשביל זה
פילוסופיה זה כיף
זה נותן לי אופציה לחשוב על הדברים הכי הזויים
זה נותן לי אופציה לחשוב על הדברים הכי הזויים
שאין לי כוח
מעניין יותר מהכל
מדהים אמאלה
דרך.גאונית להביט על העולם ולהבין שמי מניע אותו. לא בהכרח רוצה בטובת האנושות. "מהפכות מדעיות " של תומס קום הפך לי לגמרי את הקופסא. אח"כ המשכתי לחקור עמוק. מרתק ומרחיב את הדעת
לא כזה מעניין אותי
מדהים מדהים מדהים
מעניין סך הכל. אני בעיקר אוהב ספרי עיון פילוסופיים או ספרי פרוזה שמשולבים עם פילוסופיה.
אני משתמש בה כמשטח לדעותיי ותו לא
מעניין מאוד.
עדיף לשחק שחמט
זה כמו ציור יפה מאוד
זה באסה
אוהבת.
די מדהים
במושג שרובנו משתמשים בו באמרנו 'פילוסופיה', זה פשוט מחשבה, או הגדרת המושגים דרך החשיבה, ואכן אני אוהב לחשוב ולהגדיר (אצלי זה כמעט בגדר עניין דתי, ולפעמים זה באמת נובע מסיבות דתיות).
(אם כי ריבוי הידע עדיף אצלי מאשר העמקת המחשבה, אמנם זה בלא זה חסר).
(אם כי ריבוי הידע עדיף אצלי מאשר העמקת המחשבה, אמנם זה בלא זה חסר).
לפלרטט אבל לא לקחת בקטע רציני.. ידידים עם הטבות
^זה רעיון טוב?
בעיניים שלי כן ראיתי המון אנשים שנכוו מיותר מדי פילוסופיה, וזה היחס שלי גם לחיים אז כן
^
האמת שבספר קנאת ה' צבקות למוהרנ"ת, בוויכוחו עם ה'משא בערב' משמע שגדר פילוסופיה שנאסר הוא 'וודאות', או ליתר דיוק 'ביטחון בשכל עד עדי פסילת דעה כלשהי מחמתו', אבל ספקנות- לית לן בה (ואמנם גם בספקנות יש להסתפק, כמו שכותב בספר הברית שכותב על פירון, אבי האסכולה הספקנית, שהיה בטוח בספקנות שלו ולכן היה מסתפק אם יש בור לפניו אם לאו וכו' בדרכי ההנהגה ממש ולא רק בדרכי המושכלות, אך אנחנו ננהכ בזה רק בשרכי המושכלות לבדם ולא בדרכי ההנהגה, ןאדרבה, בדרכי ההנגה ננהג כאילו הדבר וודאי עד שמצינו בש"ס ובפוסקים שיש להסתפק ולחשוש, וגם בזה שייך לפתוח דיון בפני עצמו).
וגם אם תטען כדעת המוהרא"ש שתחילתו נכתב בידי מוהרנ"ת וסופו בידי ר' נחמן מטשהערין, למאי נפק"מ? שהוא גם היה אחד משני תלמידי מוהרנ"ת העיקריים. ועוד, שהדיון לגבי דברי המשא בערב הם יחסית בתחילת הספר...
וכן מביא שם את דעת הרשב"א שגם זה לא נאסר אלא למי שלא הגיע לגיל 25 ולא מילא כרסו ש"ס ופוסקים, אך מי שיש בו שני תנאים אלו רשאי אפילו לעסוק בהנ"ל (הוא לא כותב את דברי הרשב"א במפורש, אלא מפנה לדבריו שם וסותם ב'עיין שם', וכן מפנה לדברי רבנו בחיי שכתב שלאחר שמילא כרסו בש"ס רשאי).
[וכן פסק הרמ"א ביו"ד בהלכות ת"ת, ומוהר"ן עצמו אמר, שבמקום שנראים דבריו כחולקים על השו"ע [והרמ"א], 'קמט את ספרי והעיקר שלא תעבור על סעיף אחד בשולחן ערוך', ובמקומות כאלו יש לדרוש את דברי מוהר"ן שלא כפשוטם, או את דברי השו"ע [והרמ"א], אלא דמשמע מדבריו שמוטב לפרש את דבריו שלו אחרת ולא את השו"ע והרמ"א, ש'קימוט' הוא גם לשון 'תירוץ', אלא דמשמע שמוטב 'לקמט' בתירוץ את דברי מוהר"ן ולא את דברי השו"ע וכו').
(ואם תטען שהרי היה בעבר וויכוח אם הספר הנ''ל של מוהרנ"ת אם לאו, כתב ר' צבי קעניג שאי אפשר להכריע אם הוא ממוהרנ"ת אם לאו,צאך נראה שהוא כן ספר של מוהרנ"ת, והמוהרא"ש כתב כמו שהבאתי לעיל, וראיתי בשם הרב חעשין שאמר בשם רל"י בנדר זצ"ל, שהוא לא נכתב בידי מוהרנ"ת אבל בידי תלמיד שקיבל הכל ממוהרנ"ת בזה, ומאחד מזקני השול שמעתי בעצמי כי מסורת אצלו שהוא כולו נכתב בידי מוהרנ"ת. בין כך ובין כך, הספר מספיק אמין בעבורי).
(אמנם אכן אני נמנע בעצמי מספרות כמו אריסטו וכו' או שאר פילוסופים, מלבד דברי קיצורים שלהם לידע תמצית דעותיהם ומשם להסיק הלאה, שאכן הם באו לטעון וודאות כשלהי מכוח שכלם, אלא שאין הפילוסופיה שלהם מה דהם עסקו במושכלות בדווקא, אלא עניין הוודאות אצלם. וגם זה רק מאחר ולא הגעתי לא לגיל 25 ולא לכדי 'מילא כרסו ש"ס ופוסקים', אבל במושג המשומש כיום ל'פילוסופיה', כלומר הגדרת המושגים, לא נאסר).
האמת שבספר קנאת ה' צבקות למוהרנ"ת, בוויכוחו עם ה'משא בערב' משמע שגדר פילוסופיה שנאסר הוא 'וודאות', או ליתר דיוק 'ביטחון בשכל עד עדי פסילת דעה כלשהי מחמתו', אבל ספקנות- לית לן בה (ואמנם גם בספקנות יש להסתפק, כמו שכותב בספר הברית שכותב על פירון, אבי האסכולה הספקנית, שהיה בטוח בספקנות שלו ולכן היה מסתפק אם יש בור לפניו אם לאו וכו' בדרכי ההנהגה ממש ולא רק בדרכי המושכלות, אך אנחנו ננהכ בזה רק בשרכי המושכלות לבדם ולא בדרכי ההנהגה, ןאדרבה, בדרכי ההנגה ננהג כאילו הדבר וודאי עד שמצינו בש"ס ובפוסקים שיש להסתפק ולחשוש, וגם בזה שייך לפתוח דיון בפני עצמו).
וגם אם תטען כדעת המוהרא"ש שתחילתו נכתב בידי מוהרנ"ת וסופו בידי ר' נחמן מטשהערין, למאי נפק"מ? שהוא גם היה אחד משני תלמידי מוהרנ"ת העיקריים. ועוד, שהדיון לגבי דברי המשא בערב הם יחסית בתחילת הספר...
וכן מביא שם את דעת הרשב"א שגם זה לא נאסר אלא למי שלא הגיע לגיל 25 ולא מילא כרסו ש"ס ופוסקים, אך מי שיש בו שני תנאים אלו רשאי אפילו לעסוק בהנ"ל (הוא לא כותב את דברי הרשב"א במפורש, אלא מפנה לדבריו שם וסותם ב'עיין שם', וכן מפנה לדברי רבנו בחיי שכתב שלאחר שמילא כרסו בש"ס רשאי).
[וכן פסק הרמ"א ביו"ד בהלכות ת"ת, ומוהר"ן עצמו אמר, שבמקום שנראים דבריו כחולקים על השו"ע [והרמ"א], 'קמט את ספרי והעיקר שלא תעבור על סעיף אחד בשולחן ערוך', ובמקומות כאלו יש לדרוש את דברי מוהר"ן שלא כפשוטם, או את דברי השו"ע [והרמ"א], אלא דמשמע מדבריו שמוטב לפרש את דבריו שלו אחרת ולא את השו"ע והרמ"א, ש'קימוט' הוא גם לשון 'תירוץ', אלא דמשמע שמוטב 'לקמט' בתירוץ את דברי מוהר"ן ולא את דברי השו"ע וכו').
(ואם תטען שהרי היה בעבר וויכוח אם הספר הנ''ל של מוהרנ"ת אם לאו, כתב ר' צבי קעניג שאי אפשר להכריע אם הוא ממוהרנ"ת אם לאו,צאך נראה שהוא כן ספר של מוהרנ"ת, והמוהרא"ש כתב כמו שהבאתי לעיל, וראיתי בשם הרב חעשין שאמר בשם רל"י בנדר זצ"ל, שהוא לא נכתב בידי מוהרנ"ת אבל בידי תלמיד שקיבל הכל ממוהרנ"ת בזה, ומאחד מזקני השול שמעתי בעצמי כי מסורת אצלו שהוא כולו נכתב בידי מוהרנ"ת. בין כך ובין כך, הספר מספיק אמין בעבורי).
(אמנם אכן אני נמנע בעצמי מספרות כמו אריסטו וכו' או שאר פילוסופים, מלבד דברי קיצורים שלהם לידע תמצית דעותיהם ומשם להסיק הלאה, שאכן הם באו לטעון וודאות כשלהי מכוח שכלם, אלא שאין הפילוסופיה שלהם מה דהם עסקו במושכלות בדווקא, אלא עניין הוודאות אצלם. וגם זה רק מאחר ולא הגעתי לא לגיל 25 ולא לכדי 'מילא כרסו ש"ס ופוסקים', אבל במושג המשומש כיום ל'פילוסופיה', כלומר הגדרת המושגים, לא נאסר).
סבבה לגמרי
תחום גדול, לא פחות מפיזיקה
אחלה
^
על כן אמרתי, מוהרנ"ת עצמו כותב שאין זה כפשוטו, לגבי הרמב"ם הוא מזכיר הרבה ב'קנאת ה' צבקות' שלא טעה אך הטעה אחרים, עד כדי שנקט שאפילו תלמידי הרמב"ם היו כופרים גדולים (אמנם יתכן שהוא נוקט לשון זו על המשכילים ולא על ץלמידי הרמב"ם ממש...).
(לגבי הרלב"ג, זה מעניין, מוהרנ"ת ב'קנאת ה' צבקות' לא הזכירו כלל, לא לטוב ולא לרע. ואמנם דע שהרלב"ג עצמו היה משושלת המקובלים שקיבלו את הזוהר מדור לדור, אמנם עיין לקמן שאין בזה נפק"מ לבסוף, ועיין בהקדמות ספרי ר' אריה קפלן, מגדולי ברסלב בארה"ב בדור הקודם, ותלמידו של ר' אברהם שטרנהרץ, גדול הקו של טשעהרין של ברסלב בדורו, שמביא ששאכן הוא היה מו המקובלים של דורו)
וכן אתה יוצא מנקודת הנחה שמה שמוהר"ן כינה בשם 'פילוסופיה', זה מה שאנחנו מכנים אותו 'פילוסופיה'. אמנם המושג הלשוני השתנה מאז, וכמו שהגמרא (בבא מצייעא ב ע"ב) כשראתה שאמורא בדור הקודם אמר שהיזק של שור היינו נגיחה, היא התחילה לדון מה זה נגיחה, כי זה שאפילו דור אחד קודם לנו נאמר מושג כלשהו, מושגים יכולים להשתנות אפילו תוך דור בודד.
ועל כן הבאתי שמוהרנ"ת הביא את דברי הרשב"א שכל האיסור לא נאמר אלא במי שלא הגיע לכדי מילוי כרסו ש"ס ופוסקים, אלא שיוצא ממה שכתב מוהר"ן בחיי מוהרן שם, היינו שבא להחמיר מחוץ לשורת הדין שאדם גם ימלא כרסו בדברי האריז"ל והזוהר והמדרשים מלבד ש"ס ופוסקים, אבל מעיקר הדין הסכים מוהרנ"ת שהוא כדברי הרשב"א והרמ"א.
והבאתי את ספר הברית בדברי רק מחמת שמוהרנ"ת שיבח אותו כ"כ והחזיק ממנו מאוד, שהוא היה ספר ליקוט מדעים ופילוסופיה (במושג המודרני לפילוסופיה) שהיה עד דורו שלו, לומר מה דעת הפילוסופים הקדמונים, ומה דעת הפילוסופים והחוקרים בני דורו, ומה דעת חז"ל, וע"פ רוב היה מבאר דעת חז"ל בדברים הללו.
(וכן לגבי המושג חכמות חיצוניות, במקום אחר מוהרנ"ת כותב ש'כל מקום שנאמר חכמות חיצוניות, אין זה אלא לשונות העמים', ולא חכמות הטבע (והנה דוגמה נוספת ללשונות שהמושב שלהם השתנה לאורך השנים), ואדרבה, בתורה י"ט נכתב שאדן צריך להיות בקיא מאוד בחכמות הטבע והיסודות להגיע למעלה זו, וכן כותב שם שמעלה המדוברת יכולת להגיע אליה כל 'חכם פשוט' ומבאר מוהרנ"ת מהו לשון 'חכם פשוט'- כל חכם, אפילו שאינו צדיק, כלומר שמה שאמר מוהר"ן ללמוד חכמות הטבע עד כדי בקיאות גדולה מאוד, היינו בכל אדם ולא תוכל לדחות שדיבר רק בצדיק עצמו שמו שיש איזשהו אנשים שרוצים לטעון כך. וכן לגבי חקירותב עיין בתורה סב שכותב שם שכל מה דיכול האדם ךהשיג בשכל האנושי בחקירה, מצווה הוא לחקור, וכל מה שנאמר להתרחק מחקירות היינו לגבי צה שאין השכל האנושי יכול להשיג ולהבין, אך מה שיכול- חקור יחקור).
על כן אמרתי, מוהרנ"ת עצמו כותב שאין זה כפשוטו, לגבי הרמב"ם הוא מזכיר הרבה ב'קנאת ה' צבקות' שלא טעה אך הטעה אחרים, עד כדי שנקט שאפילו תלמידי הרמב"ם היו כופרים גדולים (אמנם יתכן שהוא נוקט לשון זו על המשכילים ולא על ץלמידי הרמב"ם ממש...).
(לגבי הרלב"ג, זה מעניין, מוהרנ"ת ב'קנאת ה' צבקות' לא הזכירו כלל, לא לטוב ולא לרע. ואמנם דע שהרלב"ג עצמו היה משושלת המקובלים שקיבלו את הזוהר מדור לדור, אמנם עיין לקמן שאין בזה נפק"מ לבסוף, ועיין בהקדמות ספרי ר' אריה קפלן, מגדולי ברסלב בארה"ב בדור הקודם, ותלמידו של ר' אברהם שטרנהרץ, גדול הקו של טשעהרין של ברסלב בדורו, שמביא ששאכן הוא היה מו המקובלים של דורו)
וכן אתה יוצא מנקודת הנחה שמה שמוהר"ן כינה בשם 'פילוסופיה', זה מה שאנחנו מכנים אותו 'פילוסופיה'. אמנם המושג הלשוני השתנה מאז, וכמו שהגמרא (בבא מצייעא ב ע"ב) כשראתה שאמורא בדור הקודם אמר שהיזק של שור היינו נגיחה, היא התחילה לדון מה זה נגיחה, כי זה שאפילו דור אחד קודם לנו נאמר מושג כלשהו, מושגים יכולים להשתנות אפילו תוך דור בודד.
ועל כן הבאתי שמוהרנ"ת הביא את דברי הרשב"א שכל האיסור לא נאמר אלא במי שלא הגיע לכדי מילוי כרסו ש"ס ופוסקים, אלא שיוצא ממה שכתב מוהר"ן בחיי מוהרן שם, היינו שבא להחמיר מחוץ לשורת הדין שאדם גם ימלא כרסו בדברי האריז"ל והזוהר והמדרשים מלבד ש"ס ופוסקים, אבל מעיקר הדין הסכים מוהרנ"ת שהוא כדברי הרשב"א והרמ"א.
והבאתי את ספר הברית בדברי רק מחמת שמוהרנ"ת שיבח אותו כ"כ והחזיק ממנו מאוד, שהוא היה ספר ליקוט מדעים ופילוסופיה (במושג המודרני לפילוסופיה) שהיה עד דורו שלו, לומר מה דעת הפילוסופים הקדמונים, ומה דעת הפילוסופים והחוקרים בני דורו, ומה דעת חז"ל, וע"פ רוב היה מבאר דעת חז"ל בדברים הללו.
(וכן לגבי המושג חכמות חיצוניות, במקום אחר מוהרנ"ת כותב ש'כל מקום שנאמר חכמות חיצוניות, אין זה אלא לשונות העמים', ולא חכמות הטבע (והנה דוגמה נוספת ללשונות שהמושב שלהם השתנה לאורך השנים), ואדרבה, בתורה י"ט נכתב שאדן צריך להיות בקיא מאוד בחכמות הטבע והיסודות להגיע למעלה זו, וכן כותב שם שמעלה המדוברת יכולת להגיע אליה כל 'חכם פשוט' ומבאר מוהרנ"ת מהו לשון 'חכם פשוט'- כל חכם, אפילו שאינו צדיק, כלומר שמה שאמר מוהר"ן ללמוד חכמות הטבע עד כדי בקיאות גדולה מאוד, היינו בכל אדם ולא תוכל לדחות שדיבר רק בצדיק עצמו שמו שיש איזשהו אנשים שרוצים לטעון כך. וכן לגבי חקירותב עיין בתורה סב שכותב שם שכל מה דיכול האדם ךהשיג בשכל האנושי בחקירה, מצווה הוא לחקור, וכל מה שנאמר להתרחק מחקירות היינו לגבי צה שאין השכל האנושי יכול להשיג ולהבין, אך מה שיכול- חקור יחקור).
באותו הנושא: