הגיוני שאני בדיכאון בגלל שאני בז למפקדת שלי בצבא ושאני שונא איך שהמוח שלה עובד, את ההתנהלות שלה ואת הכוח שיש לה עלי ?

כן אבל תנסה לחשוב חיוב

אני הייתי בול במצב שלך בטירונות זה עשה לי שריטה בראש וזה כאפה לפנים כשאתה קולט שאתה כלבלב של צהל.


האופציה היחידה שיש לך היא פשוט לעלות תדר. תעלה תדר לנקודה שבה אתה מבין שהתפקיד שלה שווה לתחת, ושל הקצינים שמעלייה, ושל הקצינים שמעליהם, וגם של הקצינים שמעליהם.

ככה או ככה כולם צהובים בני 19 שמנהלים בני 19 ועוקבים אחרי פקודות עם פה פתוח כמו כבשים. ככה צהל עובד. תבין שהמפקדים שלך לא אשמים בשום דבר. ועוד יותר אני אגיד לך הם כנראה אוכלים פי 4 חרא ממך. להיות מכ זה זבל של תפקיד.

שואל השאלה:
^שלי לא
היא נגדת בקבע כבר כמה שנים
יש תקופות שהיא לא מגיעה לבסיס ואני עושה את העבודה שלה ואז אני גם אשם אם דברים מתפספסים, היא לא מעדכנת אותי דברים מראש, היא דוחה דברים ואז נשאר לי עומס, היא משקרת לכולם וככה היא לא מתמודדת עם החרא של הצבא

תדווח לקצינים שלה

שואל השאלה:
גם יש פעמים שהיא מפילה את האשמה שלה עליי ואני צריך לצאת הלא בסדר, היא לא זמינה אליי ולא תמיד סבלנית ונותנת לי מענה מקצועי
אוסרת עליי לדבר עם מפקדים מעל לפעמים

לא יעזור לך לספר את זה לנו נשמה אתה טוחן מים. דבר עם הקצינים שלך.

שואל השאלה:
^^^הם כולם שם פחדנים
כולם יודעים מזה ורק מנסים לעשות ביני לבינה שיחות גישור ואני יודע שזה לא עובד
אני יודע שאיתה בקלות אפשר להגיע לאבדון
אני מת לעוף משם בגללה אם הם רוצים להישאר איתה שיתקעו איתה שיהיה להם בהצלחה
אבל לצערי זה מתעכב כי הם לא רוצים כל כך מהר להעביר אותי בלי לנסות עוד. למרות שלדעתי אין מה לנסות עם בן אדם כזה רקוב ושקרן.

שואל השאלה:
^^סיפרתי לסגן מפקד יחידה, לקבנית, לקבנית ביחד עם המפקדת מחלקה אבל הם כולם אומרים לחכות עוד כמה זמן

היי לך,
קורא את הפוסט שלך ושומע את הכעס ותחושת חוסר האונים אל מול מערכת היחסים עם המפקדת. רואה גם את הרצון שלך למצוא כלים להתמודדות בתוך החוויה שאתה נמצא בסיטואציה מורכבת שלא מאפשרת לך לקום ולעזוב כמו במקומות אחרים. זה באמת כל כך קשה ומתסכל.
אתה מתאר מצב קשה, מצד אחד חוויה מורכבת בתוך מערכת שאין לך יכולת לברוח ממנה, תחושה של תסכול עמוק ושל חוסר צדק מול מישהי שיש לה כוח עליך והיא משתמשת בו בצורה שפוגעת בך. מצד שני, ניכר שאתה מבין את החשיבות של השירות הצבאי ומכיר בסיכונים של עריקות גם בתוך כל התסכול הזה.
המצב שאתה מתאר הוא הגיוני לחלוטין. הגיוני שתחווה תחושות של דיכאון, ריקנות או אפילו ייאוש במצב כזה. כשאתה נאלץ להישאר קרוב למי שאתה מרגיש שפוגע בך רגשית ובו זמנית אין לך אפשרות לקום ולעזוב. זו באמת מציאות שוחקת.
בתוך המציאות הבאמת מורכבת הזאת, יכול להציע להתמודד עם החוויה באמצעות קב"ן שיוכל להוות מרחב לשיתוף ואולי יתן לך כלים להמשך ההתמודדות עם אותה סיטואציה מתסכלת.
בין אם תחליט לפנות לגורם מקצועי מטפל ובין אם לא, תדע שאנחנו כאן בסה"ר (סיוע והקשבה ברשת), מחכים לך לשיחה אנונימית במרחב נטול שיפוטיות שבו אפשר לדבר על מה שעובר עליך ובקצב שלך.
מצ"ב קישור לצ'אט העמותה ולמספר הווטסאפ שלנו:
055-9571399
שלך, מתנדב סה"ר