מי פה קורא הרבה ספרים או כוצב ויכול לתת לי ביקורת על הספר שלי?

אני

שואל השאלה:
שולח בפרטי

שואל השאלה:
לא עובד לא משנה אני שולח פה

שואל השאלה:
יום רביעי, 16/08/2039, שעה 18:03.
מחלקת ניסויים וחקר צבאי.

דניאל נכנס לתוך החדר הקריר. המזגן שדלק על 18 מעלות היה בדיוק מה שצריך באמצע חודש אוגוסט הרותח, בבסיס שלרוב המזגנים כמעט ולא פעלו.
הוא בדיוק סיים מסע ניווטים עם הצוות, והגיע למחלקה כי מנהל מחלקת הניסויים רצה לדבר איתו.

"אה, אתה בטח דניאל. בוא, שב," אמר מנהל המחלקה.

דניאל הסתכל על התג שלו. "שלום גם לך, ד"ר רוי," אמר הדוקטור.
"אוי, בבקשה, רק רוי. משהו לשתות? באמת, תרגיש בנוח, יש אפילו אלכוהול," אמר רוי בחיוך.
"אה? או, אחלה. ממש לא יזיק לי איזה ויינשטפן קרה," אמר דניאל בהקלה.
"אווו, בחירה מצויינת," אמר רוי. הוא לחץ על הקיר, ונפתח מקרר משקאות. הוא שלף ויינשטפן קרה מהאחורה של המקרר.
"מגניב, אהה?" אמר רוי והושיט לו את הבירה.
"ממש," אמר דניאל, תוך כדי שהוא פותח את הבירה עם טבעת הנישואין שלו.
שהדוקטור הסתובב אחורה לסגור את המקרר דניאל ראה תיק רפואי שכתוב עליו
'סובייקט 2
קטגוריה: חוליה 6
רמת סיווג: ss
נכשל"
ומתחת לזה תמונה מזוויעה של יצור עם ראש שבאמצע חור שנגרם כנראה מירייה והעור על פני היצור היה שחור כאילו הוא חייזר
דוקטור רוי הסתובב לקח את הקייס "אה אויי איזה טעות זה בכלל להשמדה" אמר וזרק את זה לתוך קופסא ששרפה את הנייר לעפר תוך שניות.
"אז..." אמר דניאל ולקח שלוק. הוא עצר לרגע ונתן לעצמו להרגיש את הבירה הקרה זורמת לו בורידים.
"למה קראת לי לפה, דוקטור?" שאל דניאל.

העיניים החומות של ד"ר רוי פתאום נעשו רציניות. הוא לחץ על כפתור מתחת לשולחן, שכיבה את המזגן. דניאל לא שם לב אבל האוויר התחיל להיות קצת דחוס.
"אנחנו עושים פרויקט חדש שנקרא 'חוליה 6', שמורכבת מ־6 חיילים שנבחרים בקפידה, ואתה, ממה שקראתי עליך, נראה מועמד מתאים. אתה חזק, מוביל, מנהיג - יש לך את הכלים שאנחנו צריכים לחוליה. מה דעתך?" שאל רוי, תוך כדי שהוא מסתכל על דניאל במבט רציני ומחכה לתשובה.

"מה זה הפרויקט הזה?" שאל דניאל, ולקח עוד לגימה, טיפה מזיז את החולצה כשהרגיש שחם שוב.
"זו חוליה של חיילים היברידיים. אנחנו עושים להם שיפורים גנטיים מסויימים שגורמים להם להיות חזקים יותר בשטח, ולחשוב בצורה קרה ומחושבת - בניגוד לחיילים אחרים שיכולים לפעול מתוך רגש. זה תהליך ארוך, אבל זה מגיע עם שכר טוב, מימונים, הנחות והטבות רציניות למשפחה של החייל ולחייל עצמו. איך זה נשמע לך?" שאל ד"ר רוי.

"נשמע מעניין. מה, יש איזה הסכם שצריך לחתו-"
"כן, כן, יש. הנה," קטע אותו רוי.
"אוקי... יש לך עט?" שאל דניאל.
משהו הרגיש לו טיפה מוזר בהתנהגות של רוי השינויי מצב רוח מרציני לידידותי ההצעה של האלכוהול שבברור אסור בצבא וגם לבן 20 שזה אסור לו על פי חוק לשתות אלכוהול, משהו פה לא התחבר כל כך טוב.
תוך כדי שהוא עובר על המשפטים, הוא הרגיש שהוא מזיע בכפות הידיים החולצה התחילה להידבר לגב, ועיגולי זיעה הצטברו על מצחו.
"יש מצב למזגן?" שאל דניאל.
"לצערי הוא נדפק שוב. אנחנו נצטרך לקרוא לטכנאי," אמר רוי.
"איזה חום, איף," אמר דניאל וניגב את הזיעה ממצחו. הבירה נהייתה חמה טיפה, הוא לקח שלוק אחרון וחתם על הטופס.

שנייה לפני שהד"ר רוי לקח את הטופס, הוא ראה סעיף באותיות קטנות:
**"הצבא אינו אחראי במקרה של אובדן או קטיעה של איברים פנימיים וחיצוניים בעת קיום הניסוי."**
זה יותר מידי ספציפי יותר מידי מפורט

"מה זה הסעיף הזה?" שאל דניאל.
"איזה?" אמר רוי בתמימות מזוייפת.
"האחד על האיברים," אמר דניאל.
"אה, זה? רק מטעמי בטיחות. זה לא קרה אף פעם, ואין שום סיבה שזה יקרה גם לך," אמר רוי.
"סיימנו?" שאל דניאל.
"כן. אנחנו ניצור קשר עוד יומיים-שלושה. תשתדל לא להיפצע, ולא לאונן או לקיים יחסי מין בשבוע הקרוב," אמר ד"ר רוי.
"אוק... אוקיי," אמר דניאל וירק קללה מתחת לנשימה, ויצא החוצה מהמשרד לבריזה של הערב - סוף סוף.

יפהה
אחלה תיאורים והכול
אפשר המשך?

שואל השאלה:
בוואטפד יש את הספר חוליה 6 אתה יכול לקרוא