דתיים או דתיות ששומרים נגיעה(או לפחות מבינים בזה)

בטח כל הכבוד לך תתחילי לאט לאט בהצלחה לך ו ה אוהב אותך ואת התהליך שלך והכל בקצב שלך

תדעי שהטריק הכי טוב(בדוק ומנוסה) זה ללכת צנוע כמו דוסית. פתאום אנשים מכבדים ויש אווירה כזאת שאת מחוץ לתחום.

מכיר נשים שעשו את זה וזה עבד בצורה מדהימה

צדיקה שאת
אני לא יודע אם לומר לך כן לעשות בהדרגה אני לא ברמה של לפסוק לך מותר עדיף שתשאלי רב
כל הכבוד אלופה

אם שלבים יגרמו לך להצליח יותר, מזומנת, אבל תבני לך יעד מתי את ממשיכה לשלב הבא

נכון יותר לעשות מה שהוא אמר^^

יש לזה משמעות גדולה מאוד הלכתית, לא ברור בכלל שמעיקר הדין שמירת נגיעה כוללת גם לחיצת יד ולא רק חיבוק או מגע חברי ולא רשמי.
בפועל היום מה שמקובל עם רוב פוסקי ההלכה שכל מגע לא טכני אסור, אבל זה הרבה פחות ברור שזה מעיקר הדין.


נ.ב אני לא דתי כיום ולא שומר נגיעה או מאמין בדת, אני פשוט מביא את הנושא ההלכתי - וזה הרבה פחות ברור (למרות שבפועל מקובל לאסור) על איסור נגיעה בסגנון של לחיצת יד.

ראשית כל אבהיר כי איני פוסק ואין לקחת דבכי הלכה למעשה.
האיסור של נגיעה תלוי במחלוקת אם נגיעת חיבה שנאסרה היא כל נגיעת חיבה ואפילו לחיצת יד וכדו', או דווקא 'נגיעת חיבה דרך תאווה' היינו נגיעה עם כוונה מינית מאחוריה. לרוב הפוסקים כמדומני שהדין הוא שנאסרה כל נגיעת חיבה. מ"מ, נגיעה שאינה של חיבה אינה אסורה מלכתחילה. נהוג להימנע ממנה כדי לא להתרגל למגע (זה הופיע במיוחד בדור האחרון שהגבולות נפרצו, ראוי לגדור פרצה) אבל מצד הנגיעה עצמה אין בה איסור כלל, ואם היא הייתה אסורה מצד עצמה (כמעט ו-) לא היה פתחון להתיר לאחד המינים נסיעה באוטובוס (אלא אם נאמר שכל פעם ופעם שעולה לאוטובוס הוא אינו פסיק רישא אלא רק ספק וכל נסיעה נספרת לבדה, וספק דרבנן לקולא וכדו', אבל צריך לעיין במקרה ההיפוטתי הזה מה היה הדין, ואף שזה תכאןרה דיון בהלכה זה נכנס לגבולות 'פלפול הש"ס' שאני מעדיף להימנע ממנו מסיבות הלכתיות).

^ לא משנה ת'כלס נהגו לאסור ולמעשה יש כאלו שמחמירים אפילו העברה מיד ליד אבל זו באמת כבר רק חומרא

^
העברה מיד ליד היינו מידת חסידות ולא הלכה.
לגבי האוסרים נגיעה שאינה של חיבה בפנויה, חיפשתי ולא מצאתי מלבד הב"ש בדעת הרמב"ם ואפילו בפנויה כדעת יחיד, והיו שכתבו שאפילו הב"ש עצמו חולק על זה (נחפה בכסף, אמנם לא ידעתי מהיכן הביא מהב"ש שחולק בדבר...).
(ומה שכתב שם הב"ש שזוהי דעת הבית יוסף, החיד"א תמה עליו כתב שיש לחלק בזה בין פנויה לאשתו, ובתפילה למשה הביא שאפילו חזר בו הרב קארו בשו"ע, וסבר שבאשתו זה דרבנן גם לדעת הרמב"ם. בכל מקרה-)
לגבי פנויה לא מצאתי מי שאוסר, וגם לא בדורנו (הכי קרוב לכדי לאסור היה האגרות משה, שתלה את זה בהיות ניכר הדבר שאינו לשם חיבה או שלא, כלומר- משום מראית עין, בזה רצה לאסור גם מה שהוא מתוך נימוס ולא חיבה, ואכן רוב פוסקים הסכימו איתו, ואדרבה, לכאורה תמוה היאך רצה לומר שמשום נימוס אינו נקרא 'חיבה'), על זה כתבתי 'הופיע במיוחד בדור האחרון', ולא הכוונה בספרים אלא בדעת הציבור, שסוברים ששמירת נגיעה היא כשמירת אכילה, להיזהר מו האכילה עצמה, ולא כשמירת כשרות, להיזהר מן המאכל האסור ולהתיר המאכל המותר, אמנם לכאורה זה דבר הראוי, וכמו בהעברה מיד ליד, כמידת חסידות.

זה אכן מה שכתבתי^ כבודו מתבקש לעיין שוב חחח

^
אהה, חחח, חשבתי ש'נהגו לאסור' היינו שמנהג זה נוצר אחר שגדולי הדור קבעו לאסרו בשביל לגדור פרצה.
(באמת זו שאלה מעניינת, מתי מנהג נהפך למנהג, וכן מנהג שאין לו מקור היכן מתבטל, שאלה שאין לי עליה תשובה עדיין, לפחות לא על כל הפרטים שבו...)

אה לא לא חחח

זה בסדר להתחיל בקטן ולאט לאט להתקדם לשמירת נגיעה מלאה.

אין כמו השם!!! לא היה ולא יהיה!