יש כאן עוד בנים שמרגישים שאם היו בנות החיים החברתיים שלהם היו קלים יותר?

אני לא טראנס או הומו אבל יש לי משמעותית יותר ידידות מידידים ואני אמפתי וסימפתי מאוד. ויש ילדה בשכבה שלי שהיינו חברים וניתקנו קשר ולמרות שאני עושה כל מה שאני יכול כדי למצוא חברים אני עדין לא מצליח...אני ביישן אבל מזייף עד שמצליח. אני גם מנסה גישות שונות אני מנסה להתכתב, אני ניגש, אני קליל, אני עוזר, מתנדב מנסה שיהיו לי אינטראקציות חברתיות. ועדין לא מצליח למצוא חברים בכלל בבית ספר...(אני חצי חדש כאן כזה, כאן כמה חודשים.)
והחברה לשעבר היא פסיכית (מאובחנת מבחינה רפואית כאחת לא כולם יודעים את זה יש לה התקפים אבל יש נגדה הייט בשכבה יש מלא שכן מודעים) והיא עדין מצליחה להשיג יותר חברים חדשים ממני. וזה לא שאני מוזר או משהו...אני גם באמת לא מתאמץ יותר מידי עם אנשים אני באמת באמת בגבולה טעם הטוב לגמרי.

ויש לי הרגשה שאם הייתי בת היו מקבלים אותי בקלות יותר, כאילו היו "מוותרים" "יותר פתוחים אליי"

מהות: מחשבה/פריקה קלה