מה גברים חושבים כשהם מאוהבים?

אהבה

^^^^וואי זה מה זה לא נכון
לא כשמאוהבים לפחות לא פינטזטי אפילו פעם אחת אם כבר להפך פחדתי שמישהו (כולל אני) יגע בה כי היא כל כך טהורה

שואל השאלה:
^ זה מהמם

למה תמיד בנות עונות לשאלות האלה

צודק לגמרי^^

חשש לאבד את ההרגשה של הפרפרים בבטן כל הזמן לרצות להיות איתה

איך אני גורם לה להתאהב בי וזורק אותנ

אני מאוהב בבת זוג שלי
כשאני חושב עליה אני רואה את אשתי לעתיד
אני אוהב אותה מאוד
אני מאוהב בה קשות
אני מתרגש רק מלחשוב על החיוך שלה
אני חושב על מחמאות שהיא אומרת לי
אני חושב על היבטים של העולם שלה
אני חושב על הצבע של האישיות שלה ואני פשוט אומר וואו, זאת אשתי לעתיד

וואלה זה לא ממש מחשבות אלא יותר רגשות. אתה רק מחכה לפגוש אותה, אתה מריץ בלי הפסקה את החיוך שלה, את הפריים איך שהיא מביטה בך וצוחקת מאוהבת בחזרה, נזכר בדברים הקטנים ומחייך כמו מטומטם אבל לא אכפת לך משום דבר, העולם נהפך למקום קסום שהוא רק שלך ושלה.

שואל השאלה:
אז איך כל כך הרבה בוגדים? אם הם אומרים שהם אוהבים ומרגישים את זה ובסוף בוגדים, הם אי פעם באמת אהבו..? אפשר באמת לאהוב ובכל זאת לבגוד?

וואלה עדיין לא נכנסתי לזוגיות אז איך זה תקף אליי בכלל?

אי אפשר. הם פשוט לא אהבו
או שהפסיקו לאהוב כי זאת לא הייתה אהבה אמיתית מלכתחילה. אני מצטער על מה שעברת.

שואל השאלה:
מעריכה מאוד

פרפרים, התרגשות אנא ערף

לא הפסקתי לפחד שזה יגמר

אממ מפנטזים דברים... קצת... ומנסים לא להראות את זה

^^הזוגיות שהייתה לי ארכה בערך 3.5 שנים. שנה וחצי שהכרנו ועוד שנתיים שיצאנו. הגדרתי אותה כהחברה הכי טובה שלי, ואני הייתי החבר הכי טוב שלה. לא היו בינינו ויכוחים אף פעם. תמיד היה כיף, מצחיק, זורם. אתה אומר שהייתי בשלב ההתאהבות במשך שנתיים? אישית, אני חושב שהתאהבות אין לה גבול. אין שלב שבו זה משתנה, אלה אם אתה מאבד את זה. הרבה אומרים honeymoon phase אבל אני באמת חושב שאין גבול ל"התאהבות" שהייתה לי כלפיה ואם תשאל את סבא שלי מה הוא מרגיש כלפי סבתא שלי הוא יגיד "אני מאוהב בה" ולא אני אוהב אותה.

^
מעניין :)
שאלה אתה לא חייב לענות - אתה אומר שלא היה בזוגיות שלכם שום וויכוחים, רק צחוקים וכיף, לא היה בכלל קשיים? משברים? ירידות..?

היו קשיים. אבל אף אחד מהם לא היה בינינו. למשל אמא שלי פחות אהבה אותה בהתחלה, אבל עם הזמן גם זה השתנה.

תחשוב על החבר הכי טוב שלך, בתכלס כמעט אף פעם לא רבתם, נכון? זה פשוט זרם. זה אותו בסיס / עיקרון פה.

שואל השאלה:
יש לך את העיניים לבנות אחרות..? כשאתה מסתכל על מישהי ברחוב, אתה רואה אותה כפספוס בשבילך? אני אגיד לך מה, אני יודעת על עצמי ועל חברות שלי שכשבנות מתאהבות באמת, הבחור נראה להן כמו הדבר הכי יפה בעולם ואף אחד אחר לא משתווה אליו, אבל איך זה אצל בנים..?

^^
אבל זה הקטע, שהחבר הכי טוב שלי הוא לא האהבה הרומנטית הכי גדולה שלי.
אם אני עם מישהי על תקן החברה הכי טובה אז באמת הכל זורם על מי מנוחות, חלק מצחיק וטוב, גם לא סותר קשיים אבל לא ברמה הזוגית
אבל כשאתה נכנס לזוגיות, בדרך כלל זה נהפך למורכב. אמיתי יותר, אבל מורכב יותר.
זה להתחייב, זה להתפשר, זה לבנות עתיד משותף ופתאום מגלים כמה אתם שונים, אם זה התנהגות או דעות.
בעייני זוגיות זה בהכרח פיצוצים וריבים, זה גם מה שבונה את הזוגיות לרמות אחרות, וזה לא סותר אהבה וההפך - כשאוהבים אז נלחמים, ולא מתוך אגו אלא מתוך אהבה מטורפת.

^^אני לא יכול לדבר בשם כולם כי אני זה אני

אבל בחיים שלי לא ראיתי אף אחת כפיספוס ואם כבר להפך. פחדתי שאני לא מספיק טוב בשבילה, כשהלכתי למפגשים עם המשפחה רציתי לקרוא לה ושהיא תבוא ותסתדר עם כולם בשביל שכולם ידעו שהיא שלי וכמה שאני אוהב אותה, ושהיא בחרה דווקא בי מכל בן אדם אחר בעולם. אני הבן אדם הכי מבסוט בעולם ולא הייתי מחליף בשביל מיליון שקל

^^ אני לא יכול להגיד שמה שאתה אומר הוא לא נכון, אבל בכל זאת - הזוגיות שאני כל כך גאה בה נבנתה בלי ריבים, קשיים רצינים או בכלל פיצוצים. אם צריך אלחם בשבילה, ואתפשר בשבילה אבל זה לא אומר שאני כבר לא מאוהב אלה אוהב. אם אעשה את זה, זה *כי* אני מאוהב.

מעניין.. נדיר. :)
מצטער שנפרדתם.. 3/>

שואל השאלה:
אתם עדיין ביחד..?

כבר לא ביחד, אבל זה לא מרצון. היא עברה מדינה עם המשפחה שלה בזמן המלחמה ולא הייתה לנו אפשרות לעשות את זה לונג דיסטנס...

שואל השאלה:
מצטערת לשמוע.. בכל מקרה אתה מדהים וכיף לקרוא את מה שאתה כותב, מלא הצלחה בהמשך.

3>

לגבי בגידות -
קודם כל בנים זה חרא. תחקקי את זה.
דבר שני, אני לא מסכים עם ההוא מעליי, זה לא אומר שבהכרח האהבה לא הייתה אמיתית,
קודם כל יש הבדל בין התאהבות לאהבה. התאהבות היא מן עולם אטופי, רגש חסר שליטה ופרופורציה, לעומת אהבה של אחרי ששם בכלל לא הכל מושלם ואותה הזוג צריך לתחזק כי יש ריבים, וחיכוכים, ואי הסכמות.
להגיד למה גברים בוגדים תלוי מאיזה היבט, אבל לא כל בגידה נובעת מאיבוד האהבה, כמובן יש שכן ואז זה עוד יותר חרא, או פחות חחח.

שואל השאלה:
מה אתה אומר פה בעצם? שגברים בוגדים גם כשהם אוהבים כשקצת קשה, כשיש חיכוכים והם צריכים תמיכה אצל מישהי אחרת? זאת אהבה..?

אני לא מתמייר להגיד כי לא הייתי בסיטואציה כזאת.. אולי במקרה כזה אז אהבה באמת בלי בסיס אמיתי או שהגבר עדיין ילד.
אבל מעבר לזה אם נלך רחוק יותר בטבע, הרי האנושות היא קצה חוט מכל האבולוציה.. מונוגמיה זה משהו שדי בתרבות שלנו, והרבה אם לא רוב היצורים החיים חיים בלי קודי מוסר, או: מונוגמיה. ובמילים עדינות דופקים והולכים, מתוך הצורך להתרבות
סתם נקודה למחשבה

אנונימי אני מסכימה איתך :)
אהבה באמת זה הדבר הכי קסום בעולם, אבל גם הדבר הכי קשוח ומורכב, אבל זה למה זה כל כך מקסים. כי באהבה יש כל הצבעים, את כל הרגשות והמלחמות, באהבה שווה להילחם על הכל, גם על אי הסכמות ופשרות.
אני הייתי מאוהבת כל יום, חייכתי מלהיזכר ברגעים הפשוטים שלנו, רק להיזכר בחיוך שלו עשה לי פרפרים, וכשרבנו גם את זה אהבתי, רציתי לריב איתו רק איתו, לפתור רק איתו דברים ולהגיע לפשרות.
אבל אהבה צריכה לבוא ממקום נקי.
לשואלת השאלה :)
אני רוצה לומר לך, שבגידה זה דבר חמור מאוד,
אבל לדעתי יש דבר יותר גרוע, וזה לזייף את עצמך מאוהב, להשלות בחורה באהבה, להאכיל אותה בכפית של אשליות, ואז לרסק לה את הלב כאלו הוא עשוי מכלום.
לנצל אהבה של בחורה..

לפעמים שירים יכולים להיות מאד מדוייקים :)


לפני שעה בחדרי אתה ליטפת את ידי
והיד רעדה לשנינו משהו התנפץ בנינו
כשלחשתי אל תבכי

איך מה שהיה הפך להיות לאשליה
ואותה נשיקה מתוקה נשכחה
הדמעות שזולגות מחפשות רק אותך
לא מוצאת כל סיבה לפרידה

מבקש רק אליך להביט בשני עינייך
לספר כמה כואב לי בלעדיך

השארתי דלת פתוחה
אולי אזכה לראותך
את הבושם שלך נושם לי לאחוז בידך חולם לי
לבי שייך לך

איך מה שהיה הפך להיות לאשליה
ואותה נשיקה מתוקה נשכחה
הדמעות שזולגות מחפשות רק אותך
לא מוצאת כל סיבה לפרידה

מבקש רק אליך להביט בשני עינייך
לספר כמה כואב לי בלעדיך.

חורה לי קצת המשפט "אולי כל היעוד שלה שינצלו אותה" :)
הסיפור עצוב ולא מגיע למישהו לעבור את זה. ואני מצטער שזה קרה :(
אבל זו אמרה קצת עלובה שבעייני נובעת מרחמים עצמיים, וקל ליפול לזה.
קודם כל אין לאף אחד יעוד בעולם הזה, וגם אם כן - זה הוא קובע לעצמו.
אלא אם אתה אדם דתי שממש מאמין שהוא פה ליעוד..
חס ושלום שהיעוד של הבחורה זה להיות מנוצלת.
הבחורה תקבע מה היעוד שלה לפי מה שתחליט.
ואם היא נפגעה מאנשים, החרא עליהם. לא שלא מותר לה להרגיש חרא, אבל זה לא מעיד על עצמה דבר וחצי.
זה כמו שמישהו יתן לך כאפה ואתה תגיד "וואלה כן, זה מה שאני, אדם שמחטיפים לו כאפות בלי סיבה והוא לא יתנגד"
או שפשוט הוא יקום, ויהיה לוחמני כי אין סיבה לעזאזל שמישהו יביא לו כאפה כשלא מגיע לו.
תודה

הסיפור הוא לא על מישהי שחטפה כאפה פתאום ואומרת "וואלה כן, זה מה שאני, אדם שמחטיפים לו כאפות"
יודע מה, תדמיין את אמא שלך, שהיא הבן אדם שהכי דואג לך כנראה, ותכין לך את האוכל האהוב עליך, ויהיה לה חשוב לשבת ולדבר איתך ולהבין אותך.
ויום אחד היא נותנת לך כאפה.
אז אתה לא תקום ותתחיל לעשות חשבונות של הכאפה הזאת לא מגיע לי, לא, זאת אמא שלך, היא נותנת לך אהבה כל הזמן. מי אתה שבכלל תאמר אם הכאפה הזאת מוצדקת או לא מוצדקת?
ופתאום אמא שלך לא מחליטה רק לתת לך כאפה, היא גם מחליטה בפתאומיות שהיא פורשת מתפקיד האמא, ואתה צריך להתמודד לבד.
בלי אמא, בלי הדאגה שלה שיהיה לך הכל, בלי האוכל האהוב עליך, הדיבורים הקטנים שהיא השקיעה בך, יום אחד בהיר אתה צריך להתמודד עם כאפה. שאין לה שם, ואין לה הבנה, ואין לה היגיון. אפסורד אחד גדול שאמא פורשת מתפקידה בלי הכנה מראש, הרי לפני רגע היא הכינה לך את המאכל האהוב עליך וצחקה מהבדיחות שלך.
אז כן, צפוי שתגיע לרגע שתאמר, אם הבן אדם שאהב ודאג לי כל החיים, החליט ביום אחד לתת כאפה ולעזוב , מה לעזאעזל דפוק בי?
הלוואי וזה היה התמסכנות, אבל אולי באמת יש אנשים שהיעוד שלהם זה לקבל כאפות מאנשים שהם אוהבים, מהעולם שהם אוהבים, כאפה אחת גדולה מאלוהים.

אני חושב שהייתי מגיע למסקנה שהיא מעורערת נפשית קשות, אם הביאה לי אהבה שנים ובב אחת סטרה ונעלמה. הייתי דואג לה, אולי אפילו ברמה לא בריאה, תוהה מה לעזאזל קרה לה. אבל אני גם יודע שהייתי בן סבבה בסך הכל ואני לא עשיתי משהו לא נכון
משהו לא בסדר בה, לא בי.... וואל איי ת'ינק

^^
אני מצטער אבל כולם מקבלים כאפות בחיים, אף אחד לא מתחמק וזה לא קשור ליעוד בכלל או אלוהים לא אלוהים, חיים מביאים איתם כאפות מכל סוג.

ברור שמשהו לא בסדר בה, אבל כנראה תהיה מוכן להקריב הכל רק כדי שהיא תחזור להיות אמא שלך שתמיד אהבת. לא תוותר עליה גם אם היא אדם טיפה מורכב, כי האהבה שהיא נתנה לך לא תשתווה לאף אהבה אחרת.
וסוף אתה לא תרצה אף אמא אחרת.
אי אפשר להחליף חום ואהבה של אמא..

אולי לפעמים צריך להביא לעצמיך כאפה כדי להבין שאתה לא היחיד שאוכל כאפה וכל אחד ברחוב וכל אחד בבית וכל אחד בעבודה וכל אחד בכל מקום אוכל כאפות לא טעימות
זה לא מוריד מהערך ומהכאב של הכאפה האישית, אבל אני בא להגיד שאין יעוד ספציפי למישהו לקבל כאפות.
וואלה, זה כבר עניין של חולשה וחוזקה - איך אתה לוקח את הכאפה.
והלוואי שהייתי אני הקטן חזק בזה.

כל אחד אוכל כאפות, ולי לא אכפת לקבל מאתיים כאפות אחרות בכל יום מכל מני סיפורים שונים. לא היה לי אכפת לקבל כאפות.
כי ידעתי שיש מישהו שמציף בי חום ואהבה בכל פעם מחדש, עד שלכאפות כבר לא היו את אותה משמעות. עד שהיה מספיק כוח להתמודד ולעזור למלא כאפות של אנשים אחרים.
אבל לקבל כאפה מהבן אדם שהחזיק בך את האהבה הכי גדולה שיכולת להרגיש.
אתה חושב שאפשר לקום מזה?
מה שוות כל המכתבים? המחברות? המתנות? המילים? ההבטחות? התמונות? האלבומים? השיחות? הסודות? הנגיעה?
לקחת בן אדם לחלל אותו
ואז לירוק לו בפרצוף בטענה שכולם מחוללים.
לפחות אני יודעת שמי שאהבתי מאוד, קיבל המון כאפות, והחזקתי לו את היד ואמרתי לו שהוא יכול, ושאני מאמינה בו, ושאני איתו. נתתי לו את כל מה שיש בי.

באמת כואב לי בלעדיך

כאבי גדילה, לפחות... :)

חדי עין יבחינו כי במילה גדילה מסתתרת המילה גלידה, אותה מילה שאותה בחורה שכחה.
חשוב לזכור בימים קשים דווקא את הדברים היפים הקיימים עליהם אנו מודים, ושזה בסדר לאכול גלידה ושזה בסדר להרגיש כאבי גדילה.

הבחורה לא שכחה שום גלידה, פשוט הגלידה מזכירה לה את עצמה כשהיה לה טוב.
הטוב שהיא בחיים לא האמינה שיכלה להשיג, הטוב שבנה אותה מאושרת, כנה, שמחה בחלקה.
הטוב שנתן לה שייכות בכל איזור בכל מקום, שייכות בתוך ליבה.
ובלי הכנה מראש שום דבר כבר לא נכון, כל הדברים שהיא האמינה בהם. הפשטות בחיים, באנשים, ברגעים.
היה לה את הכוח להילחם בהכל, בהכל.
לא יודעת אם היא תצליח לאהוב שוב, לא באותה צורה כנראה.
אולי כל היעוד שלה שינצלו אותה, את המילים שלה, את האהבה שלה.
אז למי אכפת בכלל מגלידות אחרי דבר כזה