אנשים עם חרדה חברתית איך זה מתבטא אצלכם?

אצלי אני מאובחנת אבל זה לא פחד קהל וכאלה פשוט להיות במקום עם מלא אנשים מלחיץ אותי וגורם לי להרגיש חנוקה ושכולם מסתכלים וכזה ובכללי גם נגמר לי מאנשים הכוח ממש מהר כאילו להיות עם אנשים מתיש אותי ממש

אני מסתבך להוציא מהפה משפט אחד שלם מבלי לבלבל את המילים
בשיחות אני לא מסוגל להסתכל לאנשים בעיניים
אני לפעמים מגמם
אני נלחץ בשיחות עם אנשים שאני לא מכיר טוב ולא מסוגל להגיד דברים עם הגיון ולעקוב אחרי השיחה
קשה לי יחסית להיפתח לאנשים
אני לא נכנס לשיחות של ילדים מהכיתה כי יותר נוח לי בשקט שלי

אני לא אצליח להזמין משהו/לבקש משהו ממישהו זר.
לא אשתתף במשהו שהוא קבוצתי
לשמור על קשר עין קשה לי
לא אדבר בכיתה גם אם אני ממש רוצה

מגמגמת שאני רוצה לדבר עם אנשים..
מפחדת לדבר ולפתח שיחה מהפחד שבטח אני לא מעניינת אף אחד..תמיד אני סאה חומר משו בסוף חוזרת אחורה...
לא משתפת כלום
מפחדת ממפגשים חברתיים לא אומרת את הדעה שלי ברבים מתחמקת ממעורבות חברתית.שונאת אנשים מפחדת להביך את עצמי ואוברטינקינג ברמות על מה יחשבו עליי

אני לא מאובחנת. אבל אני חוששת שיש לי חרדה חברתית לפי התסמינים שכתבתי

אה כן גם זה, אני לא מוכנה להציג בוק ריפורט וכאלה מול הכיתה, אני לא באה לדבר שיש מלא קבוצות אני צעדיפה לשבת לבד בכיתה בשקט הכי טוב, ולרוב אני אבקש מאנשים לשאול והלהזמין בישבילי,
גם הבגרות בעל פה באנגלית אני מבקשת לעשות בחדר לבד כי בחדר עם מלא אנשים זה יקשה עליי לעשות טוב

א ני לא מוצאת את עצמי בקבוצות ובאירועים תמיד אני אנסה לדבר עם כמה אנשים שאני קרובה אליהם ומכירה אבל לא יודעת משהו שם לא מסתדר ואני בסופו של דבר בפינה בצד
וגם אני עליתי לתיכון שנה שעברה עכשיו אני ביא שכולם הגיעו ביחד מהחטיבה ואני היחידה מחטיבה אחרת כמעט בשכבה ועדיין לא הצלחתי ליצור חברויות מעבר להיי במסדרון ואני כן יכולה להעיד על עצמי שאני חברותית אבל זה משום מה קשה לי בכל מקרה

שואל השאלה:
ואוו אני מרגישה את כל מה שכולכם מרגישים
במיוחד האנונימית האחרונה

אמאלה אשכרה כל מה שעובר עלי כל היום כולם פה...
כולכם מאובחנים??

אני האנונימי ממקודם ואני מאובחן עם אספרגר וחרדה חברתית

יותר נוח לי בשקט שלי כי אני ליטרלי נלחץ בשיחות. אנשים קוראים לי לבוא לשחק, לדבר ואני לא מסוגל להוציא את הרעיון שהם יתאכזבו ממני מהראש אז אני מתחמק ולא רוצה לבוא בכלל ולכן יותר קל לי בשקט שלי, עם עצמי איפה שאף אחד לא יכול להתאכזב ממני

סליחה חשבתי שדיברת עלי

שואל השאלה:
^^יצא שדיברתי עם הפסיכולוגית שלי כמה פעמים על מה שגורם לי להרגיש חרדה חברתית ודרגות של זה אבל לא באמת עשיתי אבחון עם שאלות וכאלה

שואל השאלה:
אנונימי לא יודעת למי אמרת סליחה אבל אין למה המטרה של השאלה זה הזדהות
ומה זה אספרגר?

שאין לי חיי חברה

אני האנונימי - לפי גוגל "תסמונת אספרגר מאופיינת בקשיים בתקשורת חברתית, התנהגויות חזרתיות ותחומי עניין מוגבלים, אך בדרך כלל ללא פיגור שכלי או עיכוב משמעותי בהתפתחות השפה. אנשים עם אספרגר עשויים להציג יכולות שפתיות ומנת משכל גבוהות מהממוצע." זה סוג של על הרצף האוטיסטי אבל זה שנוי במחלוקת (פעם זה היה אבחון כשל עצמו, כמו חרדה חברתית והיום זה לא)

שואל השאלה:
וכשעברת אבחון של זה ושל חרדה חברתית אז היה להם ממש שאלונים וכל מיני כאלה?
אתה עושה עם זה משהו? או שאפשר לעשות עם זה משהו?
אתה לא חייב לענות

אובחנתי אצל מספר פסיכולוגים והלכתי למספר רופאים ששאלו אותי הרבה שאלות בעיקר על איך אני מרגיש מה אני עושה בזמן הפנוי עם מי אני מסתובב ואיך אני מגיב במצבים מסויימים
הם תקשרו עם הבית ספר שלי לדעת איך אני מתנהג שם וזה זה בעיקר

ולא אני לא חושב שאפשר לעשות עם זה משהו אבל בתכלס אני לא מאוד מתוסכל כי אני באמת ברמת תפקוד גבוה עם ציון גבוהים (רמת משכל לא מבחינה חברתית) ויש לי חברים והם לא ידעו להגיד לך שאני על הרצף בכלל הם פשוט יגידו שאני ביישן כנראה כי זה לא כזה ברור לבן אדם שלא חווה את זה גם

שואל השאלה:
יואו איך אני שמחה בשבילך לגבי זה
(לא לגבי זה שיש לך את זה לגבי זה שבכל זאת יש לך חברים ואתה מצליח)

❤❤

התבודדות, קושי ליצור קשר עין עם כולם (כולל חברים ומשפחה), גמגום, הימנעות מאיתרקציות עם אנשים, הזעה, דופק מוגבר לפעמים, קושי לדבר עם זרים, רגשי נחיתות, פחד קהל שכולל בחילות וכאבי בטן