8 תשובות
חצי חרדית
או לא קיימת או מדינה מאוד מפותחת עם יותר שטח מהיום
בול אותו דבר
יותר עשירה מכפי שהיא היום
עם נורמליזציה עם סעודיה
והסכם סופי עם הפלסטינים
עם נורמליזציה עם סעודיה
והסכם סופי עם הפלסטינים
בתקווה הרבה יותר גדולה מבחינת שטח, יותר עומדת על עצמה ועם חוק עונש מוות למחבלים.
שואל השאלה:
אני ראיתי את התגובה הזאת מקודם על הנושא וזה ממש עניין אותי קלטו :
הספר snow crash, של הסופר neil stephenson נכתב לפני טיפה יותר משלושים שנה, ומתאר עתיד אפשרי בארצות הברית, ולא בלתי אפשרי אצלנו.
בעתיד המתואר בספר, ארצות הברית מפוררת לערי-מדינה עצמאיות, רובן לא גדולות יותר משכונה מודרנית. בכל מדינה-שכונה כזו יש אוכלוסיה הומוגנית יחסית. מדינה להיספנים ממוצא קובני, מדינה ליוצאי דרום איטליה
תושבי המדינות-שכונות לא נעים ביניהן, ויש להם יחסים עוינים אלה עם אלה. הממשל הפדרלי התפורר ברובו, ורק ה- fbi עוד מנסה להחזיק משהו דומה לרשות חוצת-גבולות, ללא הצלחה יתרה.
הגוף היחיד שמתפקד מחוץ למדינות-שכונות, ויש לו סמכות להכריז על חוקים החלים על כולם, ולאכוף אותם, הוא המאפייה.
המאפייה מתנהלת באמצעות רשת פיצריות, שהן גם המפקדות המקומיות שלה. שליחי פיצה הם היחידים, פחות או יותר, שנעים בין השכונות באופן חופשי.
במקביל למציאות העגומה והעלובה בעולם האמיתי, מתקיים עולם וירטואלי, מטאוורס, שמשמש בעיקר לבריחה מהמציאות, אבל גם מתנהלים בו מאבקי כוחות בין תאגידים עתירי ממון וכוח, שמנצלים את מצבם העלוב של אזרחי הערים-שכונות לצבירת הון ועוצמה, ובין קומץ האקרים שמנסים להבין מי נגד מי.
אם כל זה נשמע לכם מאוד מופרז, בואו נסתכל יחד מה קרה לאנושות בין יציאת הספר, ב- 1992, ועד היום.
האינטרנט נכנס לכל בית, ואחר כך לכל כיס
תאגידי ענק גילו שאפשר להרוויח הון אם יגרמו לנו לבלות שעות בכל יום מול המסך, בעיקר בצריכת תכני בידור, רכילות, וההתקוטטות אינסופית אלה עם אלה
תקשורת המיינסטרים הפכה רדודה יותר, אמינה פחות, והרבה פחות אובייקטיבית. כתוצאה מכך אנשים מאבדים את האמון בכל מה ש"כתוב בעיתון", והרבה יותר קשה לכולנו לדעת מה נכון ומה שקר
בכל רחבי העולם הדמוקרטי המערכות הפוליטיות עוברות הקצנה. מפלגות קצה הופכות מיינסטרים. מפלגות אמצע מחזיקות דעות קיצוניות יותר. קשה יותר לשתף פעולה עם יריבים פוליטיים. קשה יותר להחזיק ממשלות יציבות
אנשים נוטים הרבה יותר להגדיר את עצמם על פי שייכות לקבוצה, והרבה פחות ללאום. להגיד "אני גיי" או "אני שמאלני" נהיה חשוב יותר מאשר להגיד "אני ישראלי", או "אני אמריקאי"
תהליכי הפרדה וקיטוב ניכרים כמעט בכל פינה בחברה. האוניברסיטאות נעשות מקוטבות יותר. הבידור נעשה מקוטב יותר. הדיבור נעשה מקוטב יותר. אנשים הרבה פחות מוכנים לסבול את כל מי שלא חושב כמוהם, ולמרבה האירוניה, הם הרבה פעמים עושים זאת בשם ה"סובלנות"
משחקי מחשב הם תעשיית הבידור אולי הגדולה בעולם, ואנשים רבים, בעיקר גברים צעירים, מבלים חלקים ניכרים מהחיים שלהם בעולמות וירטואליים, לעתים בלי לפגוש אף אחד פנים אל פנים במשך ימים
"בועת הפילטר" גורמת לאנשים לחיות בעולמות נפרדים מבחינת תפיסת העולם שלהם, מה שהם יודעים, או חושבים שהם יודעים על העולם, ואיך שהם מקבלים החלטות. אפילו כשאנחנו חיים, פיזית, במרחק קילומטרים בודדים זה מזה
כל מה שתיארתי לעיל מתועד במחקרים וספרים רבים. בין היתר של הפסיכולוג jonathan heidt, שמתריע על מגמת הקיטוב כבר מעל עשור.
וכל זה לא התחיל אצלנו, וממש לא ייחודי לנו.
אנחנו כל כך רגילים להתעסק בפופיק של עצמנו, שלא שמנו לב שנפלנו באותו פח שנופלות בו מדינות דמוקרטיות בזו אחר זו.
ולדעתי, אם נמשיך באותו כיוון, לא מן הנמנע שבעוד עשר או גג עשרים שנה ניראה די כמו שמתואר ב- snow crash. מפוררים, מיואשים, בלי שום גורם מאחד חוץ מפיצה ובריחה מהמציאות.
אבל זה לא אומר שאנחנו חייבים להגיע לשם. זה רק עתיד אפשרי אחד. אפשר גם לשנות אותו.
במערכות יחסים מגיעים לפעמים למצב שבו קשה כבר לחיות יחד. לכל אחד יש בטן מלאה על השני, וכבר אי אפשר לסבול את כל ההתנהגויות הקטנות אבל מעצבנות, את כל הדברים שלך אכפת מהם אבל לשני לא, את כל הסיפורים הלעוסים והרעיונות הנדושים
ובמצב כזה, הרבה זוגות נפרדים. הרבה חברים מנתקים קשר. משפחות מתפרקות. כי אף אחד לא רוצה להשקיע יותר בקשר, וכל אחד רוצה ללכת לדרכו ולחפש את האושר שלו במקום אחר.
מה הבעיה? שאנחנו לוקחים אותנו את כל הבעיות שלנו. לא הפסקנו להיות מעצבנים, חופרים או טרחנים. רק חיפשנו מישהו חדש שעוד לא שם לב שאנחנו כאלה.
ובדרך פספסנו הזדמנות להתאמן על איך מסתדרים עם אחרים. אז ברגע שמערכת היחסים החדשה שלנו תתחיל להתערער, מה יקרה? שוב נחפש לאן לברוח, כי לא יהיו לנו כלים לתקן אותה.
אבל אפשר גם לתקן מערכות יחסים. אפילו את אלה שנדמה שהן כבר ממש שבורות. אם מחליטים לעבוד בזה, יחד, אפשר לפעמים לא רק להציל אותם, אלא לעשות אותם הרבה יותר טובות.
אני מאמין ביכולת שלנו לעבוד על מערכת היחסים שלנו, ולצאת מהמשבר הזה מחוזקים. אבל זה בטח לא יהיה קל. וזה לא יקרה אם רובנו נעדיף להמשיך לשכשך בנעימים בתחושת הצידוק העצמי שלנו, ולעקם פרצוף על כל המטומטמים והרשעים שמחוץ לשכונה הקטנה והנעימה שלנו
אני ראיתי את התגובה הזאת מקודם על הנושא וזה ממש עניין אותי קלטו :
הספר snow crash, של הסופר neil stephenson נכתב לפני טיפה יותר משלושים שנה, ומתאר עתיד אפשרי בארצות הברית, ולא בלתי אפשרי אצלנו.
בעתיד המתואר בספר, ארצות הברית מפוררת לערי-מדינה עצמאיות, רובן לא גדולות יותר משכונה מודרנית. בכל מדינה-שכונה כזו יש אוכלוסיה הומוגנית יחסית. מדינה להיספנים ממוצא קובני, מדינה ליוצאי דרום איטליה
תושבי המדינות-שכונות לא נעים ביניהן, ויש להם יחסים עוינים אלה עם אלה. הממשל הפדרלי התפורר ברובו, ורק ה- fbi עוד מנסה להחזיק משהו דומה לרשות חוצת-גבולות, ללא הצלחה יתרה.
הגוף היחיד שמתפקד מחוץ למדינות-שכונות, ויש לו סמכות להכריז על חוקים החלים על כולם, ולאכוף אותם, הוא המאפייה.
המאפייה מתנהלת באמצעות רשת פיצריות, שהן גם המפקדות המקומיות שלה. שליחי פיצה הם היחידים, פחות או יותר, שנעים בין השכונות באופן חופשי.
במקביל למציאות העגומה והעלובה בעולם האמיתי, מתקיים עולם וירטואלי, מטאוורס, שמשמש בעיקר לבריחה מהמציאות, אבל גם מתנהלים בו מאבקי כוחות בין תאגידים עתירי ממון וכוח, שמנצלים את מצבם העלוב של אזרחי הערים-שכונות לצבירת הון ועוצמה, ובין קומץ האקרים שמנסים להבין מי נגד מי.
אם כל זה נשמע לכם מאוד מופרז, בואו נסתכל יחד מה קרה לאנושות בין יציאת הספר, ב- 1992, ועד היום.
האינטרנט נכנס לכל בית, ואחר כך לכל כיס
תאגידי ענק גילו שאפשר להרוויח הון אם יגרמו לנו לבלות שעות בכל יום מול המסך, בעיקר בצריכת תכני בידור, רכילות, וההתקוטטות אינסופית אלה עם אלה
תקשורת המיינסטרים הפכה רדודה יותר, אמינה פחות, והרבה פחות אובייקטיבית. כתוצאה מכך אנשים מאבדים את האמון בכל מה ש"כתוב בעיתון", והרבה יותר קשה לכולנו לדעת מה נכון ומה שקר
בכל רחבי העולם הדמוקרטי המערכות הפוליטיות עוברות הקצנה. מפלגות קצה הופכות מיינסטרים. מפלגות אמצע מחזיקות דעות קיצוניות יותר. קשה יותר לשתף פעולה עם יריבים פוליטיים. קשה יותר להחזיק ממשלות יציבות
אנשים נוטים הרבה יותר להגדיר את עצמם על פי שייכות לקבוצה, והרבה פחות ללאום. להגיד "אני גיי" או "אני שמאלני" נהיה חשוב יותר מאשר להגיד "אני ישראלי", או "אני אמריקאי"
תהליכי הפרדה וקיטוב ניכרים כמעט בכל פינה בחברה. האוניברסיטאות נעשות מקוטבות יותר. הבידור נעשה מקוטב יותר. הדיבור נעשה מקוטב יותר. אנשים הרבה פחות מוכנים לסבול את כל מי שלא חושב כמוהם, ולמרבה האירוניה, הם הרבה פעמים עושים זאת בשם ה"סובלנות"
משחקי מחשב הם תעשיית הבידור אולי הגדולה בעולם, ואנשים רבים, בעיקר גברים צעירים, מבלים חלקים ניכרים מהחיים שלהם בעולמות וירטואליים, לעתים בלי לפגוש אף אחד פנים אל פנים במשך ימים
"בועת הפילטר" גורמת לאנשים לחיות בעולמות נפרדים מבחינת תפיסת העולם שלהם, מה שהם יודעים, או חושבים שהם יודעים על העולם, ואיך שהם מקבלים החלטות. אפילו כשאנחנו חיים, פיזית, במרחק קילומטרים בודדים זה מזה
כל מה שתיארתי לעיל מתועד במחקרים וספרים רבים. בין היתר של הפסיכולוג jonathan heidt, שמתריע על מגמת הקיטוב כבר מעל עשור.
וכל זה לא התחיל אצלנו, וממש לא ייחודי לנו.
אנחנו כל כך רגילים להתעסק בפופיק של עצמנו, שלא שמנו לב שנפלנו באותו פח שנופלות בו מדינות דמוקרטיות בזו אחר זו.
ולדעתי, אם נמשיך באותו כיוון, לא מן הנמנע שבעוד עשר או גג עשרים שנה ניראה די כמו שמתואר ב- snow crash. מפוררים, מיואשים, בלי שום גורם מאחד חוץ מפיצה ובריחה מהמציאות.
אבל זה לא אומר שאנחנו חייבים להגיע לשם. זה רק עתיד אפשרי אחד. אפשר גם לשנות אותו.
במערכות יחסים מגיעים לפעמים למצב שבו קשה כבר לחיות יחד. לכל אחד יש בטן מלאה על השני, וכבר אי אפשר לסבול את כל ההתנהגויות הקטנות אבל מעצבנות, את כל הדברים שלך אכפת מהם אבל לשני לא, את כל הסיפורים הלעוסים והרעיונות הנדושים
ובמצב כזה, הרבה זוגות נפרדים. הרבה חברים מנתקים קשר. משפחות מתפרקות. כי אף אחד לא רוצה להשקיע יותר בקשר, וכל אחד רוצה ללכת לדרכו ולחפש את האושר שלו במקום אחר.
מה הבעיה? שאנחנו לוקחים אותנו את כל הבעיות שלנו. לא הפסקנו להיות מעצבנים, חופרים או טרחנים. רק חיפשנו מישהו חדש שעוד לא שם לב שאנחנו כאלה.
ובדרך פספסנו הזדמנות להתאמן על איך מסתדרים עם אחרים. אז ברגע שמערכת היחסים החדשה שלנו תתחיל להתערער, מה יקרה? שוב נחפש לאן לברוח, כי לא יהיו לנו כלים לתקן אותה.
אבל אפשר גם לתקן מערכות יחסים. אפילו את אלה שנדמה שהן כבר ממש שבורות. אם מחליטים לעבוד בזה, יחד, אפשר לפעמים לא רק להציל אותם, אלא לעשות אותם הרבה יותר טובות.
אני מאמין ביכולת שלנו לעבוד על מערכת היחסים שלנו, ולצאת מהמשבר הזה מחוזקים. אבל זה בטח לא יהיה קל. וזה לא יקרה אם רובנו נעדיף להמשיך לשכשך בנעימים בתחושת הצידוק העצמי שלנו, ולעקם פרצוף על כל המטומטמים והרשעים שמחוץ לשכונה הקטנה והנעימה שלנו
שואל השאלה:
זה די ריאליסטי כי תאמת בעיני ובאמת חשבתי על הנושא הזה הרבה זה הפילוג הקיצוני שנהיה בעם, אנשים כבר לא חושבים על זה ששמאלנים רוצים טוב למדינה בדרך כזאת וימנים רוצים טוב למדינה בדרך אחרת, חושבים רק על הקיצוניים ושונאים את כל הצד השני וזה גורם לאנשים כמו מרדכי דוד והדר מוכתר לצוץ ולגרום לעוד סיטואציות וכותרות שעושים דמוניזציה לצד השני, ליטרלי ראיתי אנשים בבית ספר שלי שאומרים שצריך לגרש את השמאלנים ואם צריך לוותר על דמוקרטיה נעשה גם את זה, אני בכלל ימני קרוב לקיצון בדעותיי הביטחוניות והכלכליות אבל למה צעירים נהיו כל כך אנטי הצד השני? למה מוכנים לשלול את הצד השני לגמרי ולהיות כל כך סגורים ברמה שכבר לא אכפת להם מהמדינה ואכפת להם רק מהקבוצה שאליה הם משתייכים? אני ראיתי יותר מקרים כאלה אצל הימין וזה למה אני נותן דוגמאות כאלו אבל לא חסרות דוגמאות מהשמאל, והשמאל הקיצוני שקורא לצהל רוצחים עושים פרובוקציות הם למשל באמת בוגדים שרק עושים רע למדינה, השאלה היא אם יהיה מישהו בפוליטיקה שבאמת אנסה לפתור את הבעיות האלו או שרק ימשיכו עם הבטחות ריקות ודמונזיציה של המתנגדים שלך, תאמת שהחלק הכי עצוב בזה זה שמישהי כמו הדר מוכתר שהיא צעירה ואמורה לייצג את הדור שלנו גם היא מלאה בשקרים ובפרובוקציות, אני באמת מקווה שיקום מישהו צעיר שיעשה טוב למדינה במיוחד מהבחינה של פילוג העם והמבחינה של הדמוגרפיה (לדאוג שערבים וחרדים ישתלבו בשוק העבודה ולא יהיו עול כלכלי, ולדאוג שחרדים יהיו בצבא וערבים בשירות לאומי)
זה די ריאליסטי כי תאמת בעיני ובאמת חשבתי על הנושא הזה הרבה זה הפילוג הקיצוני שנהיה בעם, אנשים כבר לא חושבים על זה ששמאלנים רוצים טוב למדינה בדרך כזאת וימנים רוצים טוב למדינה בדרך אחרת, חושבים רק על הקיצוניים ושונאים את כל הצד השני וזה גורם לאנשים כמו מרדכי דוד והדר מוכתר לצוץ ולגרום לעוד סיטואציות וכותרות שעושים דמוניזציה לצד השני, ליטרלי ראיתי אנשים בבית ספר שלי שאומרים שצריך לגרש את השמאלנים ואם צריך לוותר על דמוקרטיה נעשה גם את זה, אני בכלל ימני קרוב לקיצון בדעותיי הביטחוניות והכלכליות אבל למה צעירים נהיו כל כך אנטי הצד השני? למה מוכנים לשלול את הצד השני לגמרי ולהיות כל כך סגורים ברמה שכבר לא אכפת להם מהמדינה ואכפת להם רק מהקבוצה שאליה הם משתייכים? אני ראיתי יותר מקרים כאלה אצל הימין וזה למה אני נותן דוגמאות כאלו אבל לא חסרות דוגמאות מהשמאל, והשמאל הקיצוני שקורא לצהל רוצחים עושים פרובוקציות הם למשל באמת בוגדים שרק עושים רע למדינה, השאלה היא אם יהיה מישהו בפוליטיקה שבאמת אנסה לפתור את הבעיות האלו או שרק ימשיכו עם הבטחות ריקות ודמונזיציה של המתנגדים שלך, תאמת שהחלק הכי עצוב בזה זה שמישהי כמו הדר מוכתר שהיא צעירה ואמורה לייצג את הדור שלנו גם היא מלאה בשקרים ובפרובוקציות, אני באמת מקווה שיקום מישהו צעיר שיעשה טוב למדינה במיוחד מהבחינה של פילוג העם והמבחינה של הדמוגרפיה (לדאוג שערבים וחרדים ישתלבו בשוק העבודה ולא יהיו עול כלכלי, ולדאוג שחרדים יהיו בצבא וערבים בשירות לאומי)
מדבר
אנונימית