אני לא אפסיק עד שהכל יגמר

אני מבינה אותך כל כך
אני הרגשתי ככה פעם וזה היה בלתי נסבל

היי יקרה
כמה כאב וייאוש נשמעים מהמילים שלך.
מהתמונה שצירפת עולה תחושה של התמודדות בלתי אפשרית ומייסרת.
רק אוכל לשאר את תחושת הבדידות והייאוש שהביאו לרצון למצוא דרך לברוח מהסבל, ואת עוצמת הרצון הזה.
משארת שהכאב הוא כבד מנשוא ונראה שלרגע לא נותרו בך כוחות להמשיך את החיים והיה נדמה לך שהפטרון הטוב ביותר להעלים את הסבל, זה להעלים את עצמך... כאילו הדרך היחידה לתת שקט לנפש הכואבת היא לשחרר לגמרי ולהפסיק להילחם. בעיקר כי המוות נראה כפתרון סופי למצבים שייתכן וניתנים לשינוי.
יכולה לדמיין איך ברגעי ייאוש כמעט בלתי אפשרי לחשוב שאולי בכל זאת יש שם אנשים שהאובדן שלך ישאיר בהם חלל ריק וסבל בליבם.
מבינה שקשה עד כדי בלתי נסבל להישאר עם הרגשות הללו לבד. ייתכן שיש מישהו שאת סומכת עליו ותוכלי לשתף על מנת שיושיט לך יד לתמיכה. ואולי פנייה לאיש מקצוע יכולה לעזור למצוא דרכים נוספות להתמודדות.
אם נכון לך לשתף בכאב בצורה אנונימית ולא שיפוטית, מזמינה אותך אלינו לסה"ר (סיוע והקשבה ברשת) לצ'אט עם המתנדבים שלנו. נהיה שם בשביל להקשיב, לתמוך ככל שנוכל.
מזמינה אותך גם להקשיב לפודקאסט בנושא אובדנות באתר:
https://sahar.org.il/podcasts
שלך, מתנדבת סה"ר.
אנחנו זמינים בווטסאפ 055-9571399
וגם בצ'אט (מצרפת לינק)