13 תשובות
שואל השאלה:
קטנה הכוונה ל15
אנונימית
אז כרגע תישארי כמו שאת, תכבדי כמה שאפשר
דיברת איתם על זה מתי שהוא?
זאת מערכת כל כך טובענית אלוהים....


הייתי רוצה להגיד לך לחיות באמת שלך, אבל אולי עדיף לך לחכות ל18
שמעי תחכי לגיל 18
עד אז תכבדי את ההורים ותעשי מה שאומרים לך
שיגיע הזמן תספרי
זה כל כך מצחיק אותי שאתם אומרים לה "תכבדי את ההורים שלך"

מה הייתם חושבים אם הם היו הורים חילוניים שלא נותנים לילדה שלהם להאמין בה' ואם הם יגלו אז הם לא יממנו אותה?

עדיין תחשבו שהיא לא מכבדת את ההורים אם היא מספרת להם את ראיית החיים שלה?

ראיית חיים זה דבר כל כך בסיסי.

וזה ברור שאם המצב היה הפוך הייתם חושבים לעצמכם שהילדה מסכנה ושההורים שלה מזעזעים.


אל "תכבדי" אותם עד גיל 18, תשקרי להם על הראייה שלך עד גיל 18 מתוך הישרדות.
אנונימית, הייתי כותב לך בפרטי אבל את בעמוד אנונימי.

חשוב לי לוודא שאת מודעת לזה שאת *ממש* לא בעייתית ומכל בחינה זאת אשמת המערכת והמגזר החרדי.

אם את צריכה הכוונה או התיעצות או סתם לדבר על הנושא תיצרי חשבון לא אנונימי ותכתבי לי.

אני אמנם רק בן 16 ואני לא באמת יודע יותר מדי על החיים, אבל אני כן יודע שאת לא "לא מכבדת את ההורים שלך"
בתור אתאיסטית מבית דתי בת 15 גם שעושה ליטרלי הכל בסתר חכי לגיל 18, זה לא שווה את זה בגיל הזה. פשוט לא שווה את זה..
את יכולה לעשות מה שבאלך כל עוד הם לא יודעים, אבל בכנות שלא שווה לתת להם לדעת.
אישית כשלדוגמה אני החלטתי להמשיך לצבא ולא לישיבה גדולה אחרי הישיבה קטנה, דיברתי על זה עם ההורים שלי, אבל עם כמה שהם פתוחים, והם מאוד פתוחים, עדיין זה לקח לי יותר משנה וחצי של וויכוחים איתם עד שהם קיבלו את זה, עם אבא שלי זה לקח שנתיים עד שהראתי לו המוני מכתבי גדולי הדור החרדים שהיו בעד גיוס במפורש עד העשור האחרון.

אני משער שהרוב עוד יחישבו אותי כחרדי, (תואר שאני רואה בו זלזול ולא שבח, זלזול בדת ישראל שכת רעה כזו קמה בו, וטוענת לעצמה שהם מהחזו"א כשאין קשר בין דתם לדתו של החזו"א שהיה מדת יהודית ככל גדולי ישראל, ולוקחים מרבותיהם רק מה שנוח להם ומה שלא משמיטים ובמקרה היותר גרוע שורפים ומשמידים שלא יהיה לזכר שרבם אמר כך 'שמא יחשבו שהוא ציוני').

אני לא יודע מה המצב של הוריך, כמה הם פתוחים ומכילים וכמה לא, ואם זה ישפיע לל על החיים אם תסתירי ואם לא. במקרה שלי זה היה מאוד משפיע כי רציתי ללכת לישיבת הסדר כמו דת"ל וחרד"ל ולא לצבא רגיל כמו שעושים לרוב חילונים או לייטים, ודווקא מכך שהעלתי את הנושא הם הסכימו כשזה היה דרך ישיבת הסדר חרדית מסויימת. אם לא הייתי מסתיר, אז הייתי משלח לישיבה גדולה ולא ליישבת הסדר, ומשם לעבור לישיבת הסדר הוא לא תמיד פשוט (למרות שיש כמה שנה מתחתי שעשו את זה), וגם התואר לצבא היה נדחה לי בשנה בגלל זה, וגם הגיוס שלי היה לאחר גיל 21 (ויש לזה נפק"מ לביטוח לאומי באיזה גיל בדיוק הבחור חתם על גיוס).

מאידך יש מצב שאת יכולה פשוט להסתיר לגמרי, אני לא ממש יודע איך הולך הנושא של שירות לאומי אם תעשי כזה, או איך הולך המעבר לאחר גיל 18 אצל הבנות, אין לי אחיות, אבל במידה והוריך אנשים שלא מקשיבים (ומדבריך שאת חוששת שהם לא יממנו אותך, משמע שהם תקיפים ואולי אפילו מכת הקנאים העצניקים "אשר המה היו במורדי אור", "כאשר ניכר מחשבתם הרעה מתוך מעשיהם הרעים המפורסמים ומתוך מכתביהם הרעים אשר הם שולחים על פני חוצות ומדפיסים אותם לחלל גאון יעקב חס ושלום ולהפר ברית התורה חלילה" (ציטוט מתוך 'קנאת ה' צבקות' פרק א-ב למוהרנ"ת מברסלב שכתב לגבי המשכילים, ואכן כוונתי להשוותם בעיקרי דרכם, ואף שהם מציגים עצמם כאילו הם היפך המשכילים, יקבל דבריהם רק אשר נחסר ידיעתו בפגימת המשכילים ברמת שרש הפגם וראשית כוונתם, והתסכלות שטחית על היוצא ממנו בדורות קדמונים)), אם לאחר בירור כפי יכולתך, זה עלול מאוד ישפיע עליך לעתיד (ותחשיבי בזה אם זה כולל מימון, כי לדוגמה יתכן שתוכלי לחיות במימון מינימלי של לימודים ומזוו מבחי יציאות עם חברות, אני אישית לא רואה בזה פגיעה כלשהו, אך יתכן שמצידך זה יראה כפגיעה), תסתירי עד גיל 18, פשוט כי אין לך ממש ברירה אחרת.

אך אם לא, אזי תנסי לטפטף להם שטוב לך להיות בדת ישראל, בדת יהודית, והוא לשון 'דתייה' כפשוטו, בלי תוספות 'חרדיות' למיניהם ולמינים שבהם [מינים- לאו דווקא, אלא מליצה על שם שאם הייתה מצוות תוכחה עומדת כבראשונה קודם שנתבטלה כמבואר בפוסקים רבים מאוד, אזי היו ראויים להיקרא מינים, אלא שבטלה מצוות תוכחה (עד שיש מהם שכתבו במפורש שאף אסור לאב להעיר לבנו ואסור לרב להעיר לתלמידו) ואם יש צורך אביא לכך רשימת פוסקים ארוכה בנידון כראיה].

ומצב הכי טוב, הוא שאם הבנתי בשגגה את דבריך, ובאמת הם אכן אנשים מקבלים, אז תנסי לפתוח הדבר מולם ולדבר על ליבם ומבלי לשבר את ליבם, ויתכן שאט אט לאחר דיונים הם יקבלו הדבר.

אמנם צריך הדבר להיות בזהירות גדול, וראשית חכמה יהיה לחשב ההשלכות למקרה שזה יכשל, כיצד זה ישפיע עליך לעתיד, אם בדברים החיוניים ואם בדברים שיעזרו לעתידך מצד הלימודים, ואם מצד אחר, ומתחתיהם דברים שבאמת אינם נצרכים, אך יש אנשים שהם צורך ממשי להם. ולפי היכרותך עימם, כן לקחת הסיכון, ובהתאם לרמת הסיכון.
לא רק בהיבט של הדת, בהרבה מישורים של החיים הילד/ה יכולים שלא לראות עין בעין עם ההורים שלהם, אבל לוקחים בחשבון 2 דברים, האחד, שזכותם לנסות, לפחות, לחנך אותך כפי שהם רואים לנכון ועד שאת מגיעה לגיל שבו שיקול הדעת שלך מתבשל מספיק טוב כדי להחליט על דרך חייך, הדבר השני, שבכל מקרה גם אם את לא מאמינה, עדיין את חייבת בכיבוד הורים, ועצם זה שאת רואה בהם רק גורם מימון זה כבר לא מכבד, ודווקא המימון הוא מתחייב בכל מקרה מכוח אחריותם כאפוטרופוס חוקי, לפחות ברמה בסיסית, אבל קחי בחשבון שבחיים את לא יכולה להחזיק את המקל ב 2 קצוותיו, מובן שאם תצערי אותם, תקבלי פחות.
^
זה לא פשוט שיש בזה מצוות כיבוד הורים, להרבה מאוד מהפוסקים כיבוד הורים זה דווקא ב'כגון שמאכילהו ומשקהו' וכדו', עד כדי שלרובם הורה לא רשאי לומר לילד שלו מתי ללכת לישון, כי זה דבר שלא קשור להןרה ישירות אלא רק בעקיפין.

מצוות כיבוד הורים היא לא כמו שמלמדים בגן 'תכבד את ההורים', זה דבר שמאוד נוח למוסדות חינוך ללמד כך כי זה עוזר להם להשליט סדר והיררכיה חברתית (דבר שאני מאוד מעודד, אבל לא על חשבון שינוי ההלכה לכך, אלא טוב שיאמרו כן בשם עצמם ולא בשם ההלכה), אבל מצוות כיבוד הורים רחוקה מזה לרוב הפוסקים אין ספור מדרגות למטה ממה שמלמדים אנשים לכבד את הוריהם.

ועיין בזה בשו"ת פסקים ותשובות יו"ד בהלכות כיבוד הורים שמביא פוסקים רבים מאוד בדבר, ושו"ת יבי"א חלק ח' יו"ד סי' כב שגם הוא מביא פוסקים רבים שכותבים כך, ובציץ אליעזר חלק יג סי' עח היה פשוט לו כך בלי שום פקפוק, וכן הרמ"א ביו"ד סי' רמ סע' כה, בשם מהרי"ק בשורש קסז (שאחד הטעמים שהוא מביא שם לדבריו הוא שאין כיבוד הורים אלא במה שקשור להנאה ישירה ופיזית של ההורים כדוגמת שמאכיל אותם או מלביש אותם, אך לא דברים שהם כדוגמת שעושה מעשה שמבזה עת משפחתם וכדו', שבזה אין שום צד של חיוב לבן לכבד את הוריו, אלא עושה אשר ירצה כל עוד הוא מותר בהלכה, [ואם הוא דבר מצווה שמתבזים בו הוריו, כתב היבי"א בסוף דבריו שאפילו יש ליתן עצה טובה לאדם שלא ישמע להוריו בזה, עלע יעשה המעשה אף שהם יראו כן לביזיון, כי אינו חייב במניעת בזיונם אלא רק בכיבודם בדבר הקשור אליהם ישירות ותו לא]).
היי לך,

קוראת את מילותייך ויכולה לחוש את חוסר האונים ואת החששות שאת מרגישה..
שומעת בדברייך שאת דתייה ושההורים שלך חרדים ושיש לך קושי עם הדרך הזאת..

ייתכן ואת חוששת לשתף את הורייך בקושי שאת חווה כי אולי את מפחדת שהם יתאכזבו מהבחירה שלך לחיות אורח חיים אחר..
יכולה רק לדמיין לעצמי כמה מפחיד לשנות את אורח החיים לאחר הרבה זמן ולהרגיש שעצם הבחירה והשיתוף בתחושות שלך אולי יגרמו לצער ולאכזבה במיוחד שזה יכול להגיע מדמויות משמעותיות בחייך..

אולי יש אדם קרוב שנמצא בסביבתך בבית הספר מורה או יועצת בית הספר ספר שאת סומכת עליהן ויכולה לשתף בתחושותייך, ייתכן והשיח יוכל לעזור לך ולא תצטרכי לשאת את המשא הזה לבד.

אני מתנדבת בעמותת סה"ר ובאתר שלנו יש מגוון של פודקאסטים אחד מהם עוסק בחזרה בשאלה, ייתכן והאזנה אליו תוכל לסייע לך.. https://sahar.org.il/podcasts/
בנוסף אם תרצי להמשיך ולשתף בתחושותייך במרחב בטוח ולא שיפוטי את מוזמנת לפנות אלינו בצ'אט בקישור שאצרף לתגובה.

שולחת לך חיבוק גדול
שלך ֿ
מתנדבת סה"ר
owner, אבל זה בהחלט גם קשור אליהם, אם אתה חי בבית בו הורייך שומרי מצוות ואתה לנגד עיניהם מבצע דברים אשר עלולים להכשיל גם אותם (כמו פגיעה בכשרות במטבח ודברים אחרים) ובנוסף אתה גורם להם צער, ואלה בפועל חולק עליהם ועושה את כל זה בגלוי, זה בוודאי פוגע בהם במישרין ולא מכבד אותם, חוץ מזה, ילד או ילדה שפועלים ככה, גם לא יכבדו את ההורים כיבוד בסיסי. במציאות של היום שבה ילדים מתגוררים בבית הוריהם גם אחרי גיל בגרות, מה שאתה עושה בבית שלהם מול העיניים כן פוגע. בוא נגיד שאתה האבא ולילדים שלך לא אכפת לאכול צ'יזבורגר מול הפנים שלך, נראה לך שהם יזהרו שלא להתחצף אליך? אם אין כבוד ברובד הזה לא יהיה גם בבסיסי.