7 תשובות
כדי לעורר את העם לחזור בתשובה
אנונימית
בשביל לפתוח את שערי שמיים, אצל הדתיים
כדי לפתוח את השער לאלוהים כדי שישמע את התפילות של כולם
קול השופר גורם להתעוררות פנימית לחזור בתשובה וגם יש מצווה לתקוע בשופר
סיפור: המפתח לכל הדלתות
הבעל שם טוב ציווה פעם לתלמידו רבי זאב קיציס ללמוד את הכוונות של תקיעת-שופר, כי ברצונו שהוא יהיה התוקע בבית-מדרשו. למד רבי זאב את הכוונות, ומאחר שמדובר בהרבה כוונות, שיש בהן פרטים רבים, רשם אותן על דף נייר שהניחו בכיס בגדו, כדי שיוכל להביט ברשימות הללו בעת התקיעות.
לא מצא הדבר חן בעיני הבעש"ט ומן השמים גרמו לכך שגליון הנייר יאבד.
כשהגיע רבי זאב לסידור התקיעות, החל לחפש את דף הנייר ונחרד לראות שהוא איננו עמו. הדבר גרם לו שברון-לב, שכן מתוך כך שסמך על הרשימות לא שינן כראוי את הכוונות, ועתה לא ידע מה לכוון. מתוך כאב-לב ומרירות עצומה פרץ בבכי מר ונאלץ לסדר את התקיעות בלי שום כוונות.
אחרי התפילה אמר לו הבעש"ט:
בהיכל המלך יש הרבה חדרים והיכלות ויש מפתחות שונים לכל דלת. אך באמצעות הגרזן ניתן לפתוח את כל השערים. הכוונות הן המפתחות לשערים לשערים של מעלה, ולכל שער והיכל דרושה כוונה אחרת. אולם לב נשבר פותח את כל השערים.
הבעל שם טוב ציווה פעם לתלמידו רבי זאב קיציס ללמוד את הכוונות של תקיעת-שופר, כי ברצונו שהוא יהיה התוקע בבית-מדרשו. למד רבי זאב את הכוונות, ומאחר שמדובר בהרבה כוונות, שיש בהן פרטים רבים, רשם אותן על דף נייר שהניחו בכיס בגדו, כדי שיוכל להביט ברשימות הללו בעת התקיעות.
לא מצא הדבר חן בעיני הבעש"ט ומן השמים גרמו לכך שגליון הנייר יאבד.
כשהגיע רבי זאב לסידור התקיעות, החל לחפש את דף הנייר ונחרד לראות שהוא איננו עמו. הדבר גרם לו שברון-לב, שכן מתוך כך שסמך על הרשימות לא שינן כראוי את הכוונות, ועתה לא ידע מה לכוון. מתוך כאב-לב ומרירות עצומה פרץ בבכי מר ונאלץ לסדר את התקיעות בלי שום כוונות.
אחרי התפילה אמר לו הבעש"ט:
בהיכל המלך יש הרבה חדרים והיכלות ויש מפתחות שונים לכל דלת. אך באמצעות הגרזן ניתן לפתוח את כל השערים. הכוונות הן המפתחות לשערים לשערים של מעלה, ולכל שער והיכל דרושה כוונה אחרת. אולם לב נשבר פותח את כל השערים.
צעקת הבן האובד
הוא היה בנו יחידו של המלך. בן חכם וסקרן, שרצה ללמוד את כל החכמות ולהכיר את הגוונים השונים שבבני המדינה. המלך צייד אותו בכסף וזהב ושלחו לסייר ברחבי הממלכה.
אך הבן החל להתרועע עם איכרים נבערים, שקע בחיי הוללות וריקנות ובזבז את כל כספו, עד שנשאר בעירום ובחוסר-כול. בצר לו, החליט לחזור אל אביו ולבקש מחילה וסליחה על מעלליו.
ואכן, הצליח הבן להגיע עד שער המלך. אך במשך השנים נשתנה מאוד, ואיש לא הכיר בו עוד את הנסיך האובד. נוסף על כך, גם שכח את השפה המיוחדת שבה דיברו בארמון המלוכה, ולא היה יכול לדבר עם השומרים.
במר-נפשו החל הבן לבכות ולצעוק בקול גדול - צעקה מעומק הלב, בלי מילים. לפתע שמע המלך את קולו של בנו! הוא יצא אליו, נשקו וחיבקו והכניסו חזרה אל הארמון.
זה משל של הבעל-שם-טוב על מהותה של תקיעת השופר.
המלך - זה הקדוש-ברוך-הוא. הבן - אנחנו. הקדוש-ברוך-הוא שלח אותנו לעולם- הזה, כדי שנקיים תורה ומצוות ונתעלה. אך קורה שאנחנו מתרחקים מהאמת, עד שנשכחת מאיתנו אפילו ה'שפה', הדרך להתפלל נכון אל ה'. ואז, בצר לנו, אנו פשוט צועקים.
זו תקיעת שופר - צעקה עמוקה ופנימית, שמעוררת את רחמי ה', ושבזכותה הוא מראה מחדש את חיבתו לעמו ומוחל וסולח לנו על כל מה שהיה.
הוא היה בנו יחידו של המלך. בן חכם וסקרן, שרצה ללמוד את כל החכמות ולהכיר את הגוונים השונים שבבני המדינה. המלך צייד אותו בכסף וזהב ושלחו לסייר ברחבי הממלכה.
אך הבן החל להתרועע עם איכרים נבערים, שקע בחיי הוללות וריקנות ובזבז את כל כספו, עד שנשאר בעירום ובחוסר-כול. בצר לו, החליט לחזור אל אביו ולבקש מחילה וסליחה על מעלליו.
ואכן, הצליח הבן להגיע עד שער המלך. אך במשך השנים נשתנה מאוד, ואיש לא הכיר בו עוד את הנסיך האובד. נוסף על כך, גם שכח את השפה המיוחדת שבה דיברו בארמון המלוכה, ולא היה יכול לדבר עם השומרים.
במר-נפשו החל הבן לבכות ולצעוק בקול גדול - צעקה מעומק הלב, בלי מילים. לפתע שמע המלך את קולו של בנו! הוא יצא אליו, נשקו וחיבקו והכניסו חזרה אל הארמון.
זה משל של הבעל-שם-טוב על מהותה של תקיעת השופר.
המלך - זה הקדוש-ברוך-הוא. הבן - אנחנו. הקדוש-ברוך-הוא שלח אותנו לעולם- הזה, כדי שנקיים תורה ומצוות ונתעלה. אך קורה שאנחנו מתרחקים מהאמת, עד שנשכחת מאיתנו אפילו ה'שפה', הדרך להתפלל נכון אל ה'. ואז, בצר לנו, אנו פשוט צועקים.
זו תקיעת שופר - צעקה עמוקה ופנימית, שמעוררת את רחמי ה', ושבזכותה הוא מראה מחדש את חיבתו לעמו ומוחל וסולח לנו על כל מה שהיה.
הבעל שם טוב נסע פעם אחת עם תלמידיו בדרך בעגלה (פעם לא היו רכבים אלא עגלות.). רץ אחרי העגלה שלהם עני וביקש- 'קחו אותי בעגלה שלכם, אין לי כח ללכת כי אני עייף'. הבעל שם טוב לא שמע למה שאמר וציווה על העגלון שימשיך הלאה בדרך. והתלמידים שהיו איתו לא הבינו למה הוא מתנהג ככה הרי זה חובה ומצווה לעזור? אבל הם שתקו. לאחר כמה דקות אמר הבעל שם טוב לעצור את העגלה. כשראה את זה העני מרחוק- חשב שבטח הם עצרו כדי לקחת אותו- והתחיל לרוץ אל העגלה. ואיך שהוא מתקרב לעגלה- מצווה הבעל שם טוב להמשיך בנסיעה. והעני רואה את זה ורץ אחריהם וצועק- 'תקחו אותי אני כבר לא יכול!' אבל הם נוסעים. ואז שוב ציווה הבעל שם טוב לעצור. שוב חשב העני שהם עוצרים בשבילו ושוב רץ אחריהם כדי להגיע לעגלה ואיך שהוא מתחיל להתקרב לעגלה מצווה הבעל שם טוב שוב להמשיך לנסוע.
וכך היה עוד פעם. בפעם האחרונה פתאום נפל העני עייף על הדרך ומת.. נבהלו התלמידים מאד, כי היה נראה להם שהם גרמו למוות שלו, כי אם היו לקוחים אותו איתם אולי היה חי.. אמר להם הבעל שם טוב- זה שהוא מת זה לא בגלל שלא היה לו כוח ללכת, ולא בגלל שהיה עייף, אלא בגלל שהגיע זמנו להפטר מהעולם. והסיבה שלא רציתי לקחת אותו על העגלה היא זאת: העני הזה הוא בפעם השלישית בעולם הזה. בפעם הראשונה היה עובד אצל פריץ אחד, ונסע תמיד בעגלה של הפריץ, וכל פעם שיהודי ביקש ממנו שייקח אותו בעגלה- לא רצה, כי פחד על הסוסים של הפריץ, שזה יכביד עליהם ולכן לא לקח כל חייו יהודי אחד על העגלה. וגם אם היהודי ביקש ממנו והתחנן שייקח אותו- אמר שהוא לא יכול כי זה הסוסים של הפריץ, אבל הוא נתן להם כסף לנסוע עם עגלה אחרת.
אחרי שנפטר האיש הזה מהעולם, פסקו בבית דין למעלה שבגלל זה שלא לקח בחייו אף איש על העגלה- שיירד שוב לעולם הזה, והפעם הוא יהיה אדון בעצמו, ויהיו לו סוסים בעצמו, ואולי ככה יתקן את זה, כי אז לא יהיה לו תירוץ שהסוסים הם של האדון שלו, כי עכשיו הם שלו.. אך מה היה כשירד הנה שוב בתור פריץ בעצמו? גם אז לא לקח שום יהודי בעגלה שלו. אחרי שהזקין ומת ועלה שוב לבית דין עליון וראו שלא תיקן את זה פסקו שירד שוב לכאן וייכפר את החטא הזה בייסורין, שיהיה עני ויבקש מאחרים שייקחו אותו והם לא יקחו.. וכך היה, שירד פעם שלישית והיה עני, וכשביקש שיקחו אותו בעגלה- לא לקחתי אותו, וזה היה התיקון שלו... (מהספר ''כל סיפורי הבעל שם טוב'').
וכך היה עוד פעם. בפעם האחרונה פתאום נפל העני עייף על הדרך ומת.. נבהלו התלמידים מאד, כי היה נראה להם שהם גרמו למוות שלו, כי אם היו לקוחים אותו איתם אולי היה חי.. אמר להם הבעל שם טוב- זה שהוא מת זה לא בגלל שלא היה לו כוח ללכת, ולא בגלל שהיה עייף, אלא בגלל שהגיע זמנו להפטר מהעולם. והסיבה שלא רציתי לקחת אותו על העגלה היא זאת: העני הזה הוא בפעם השלישית בעולם הזה. בפעם הראשונה היה עובד אצל פריץ אחד, ונסע תמיד בעגלה של הפריץ, וכל פעם שיהודי ביקש ממנו שייקח אותו בעגלה- לא רצה, כי פחד על הסוסים של הפריץ, שזה יכביד עליהם ולכן לא לקח כל חייו יהודי אחד על העגלה. וגם אם היהודי ביקש ממנו והתחנן שייקח אותו- אמר שהוא לא יכול כי זה הסוסים של הפריץ, אבל הוא נתן להם כסף לנסוע עם עגלה אחרת.
אחרי שנפטר האיש הזה מהעולם, פסקו בבית דין למעלה שבגלל זה שלא לקח בחייו אף איש על העגלה- שיירד שוב לעולם הזה, והפעם הוא יהיה אדון בעצמו, ויהיו לו סוסים בעצמו, ואולי ככה יתקן את זה, כי אז לא יהיה לו תירוץ שהסוסים הם של האדון שלו, כי עכשיו הם שלו.. אך מה היה כשירד הנה שוב בתור פריץ בעצמו? גם אז לא לקח שום יהודי בעגלה שלו. אחרי שהזקין ומת ועלה שוב לבית דין עליון וראו שלא תיקן את זה פסקו שירד שוב לכאן וייכפר את החטא הזה בייסורין, שיהיה עני ויבקש מאחרים שייקחו אותו והם לא יקחו.. וכך היה, שירד פעם שלישית והיה עני, וכשביקש שיקחו אותו בעגלה- לא לקחתי אותו, וזה היה התיקון שלו... (מהספר ''כל סיפורי הבעל שם טוב'').
באותו הנושא: