כתבתי משהו מה דעתכם

ולמה זה תמיד נגמר ככה
תמיד כואב תמיד שקט
מן תחושה כזאת בלב שלא עוזבת
כמו מכה כזאת שרק כואבת
בגלל האבן הקטנה שהפילה את כל המגדל
שעד עכשיו הוא לא נפל
המגדל שכולם ראו כהכי איתן
והתפלאו שהרוח היא הסיבה שלא שגדל
ועכשיו במקום שייזכר כגדול
יזכרו מה הייתה הסיבה שלו ליפול
כתחליף לרגעים ששימש כעוגן
יהיה הוא הסכין שכרתה את החוסן
את הפצע שרק דימם
ועכשיו הכל נותר שומם