גיליתי שחברה שהייתה חברה ממש ממש קרובה אליי, עד עכשיו הסתכלה עליי בקנאה

היא דיברה מאחורי הגב שלי אמרה שאני מפונקת, אמרה שאני לא מעריכה את מה שאני מקבלת, שזה לא מגיע לי.
עכשיו ככה, מגיל 12 אני בקושי מבקשת מההורים שלי כסף אחרי שאמא שלי חלתה בסרטן כדי שלא אתן להם עומס, למרות שההורים שלי הכי נדיבים שיש ומפנקים אותי ואת אחים שלי,
אני עובדת קשה מ9 בבוקר עד 20 כל יום כדי להרוויח כסף לעצמי
אני קונה דברים, גם אם זה מותגים, גם אם זה סתם דברים, שאני רוצה מהכסף שלי, ולא מבקשת מההורים שלי בכלל.
אז זה כואב לי לחשוב שיש אנשים שחושבים שאני מפונקת וזה לא מגיע לי, כי כן החיים האלה לא הגיעו לי שאמא שלי עוד חיה אבל אני לא זוכרת איך היא הייתה לפני, שהיא בקושי מתפקדת, זה מלא עומס מגיל 12 לדאוג לאחים שלי אבא שלי עושה מלא כן אבל גם עליי יש עומס, ולמה אנשים לא יכולים להיות שמחים בשביל חברים שלהם? כאילו את מבזבזת את הכסף שלך על פורטנייט ומשקרת לאבא שלך שיביא לך 1000 שקלים ואת אומרת שלי לא מגיע את מה שיש לי?