נכון לא הגיוני שאני בת שמונה עשרה ואני צריכה אישור לכל דבר??

מההורים? כלומר ואם אחד לא מסכים אז זה פשוט אומר לא
וכל דבר אני צריכה לבקש את רשותם ויש מלא מגבלות שחלים עלי כמו: מזג האויר: חם/קר/יותר מידי שמש, מתי מחשיך
מה יש לך לעשות לבד - פדופילים/סוטים
לא לבד, תמיד עם מישהי נוספת
לצאת מהבית רק מסיבה כלשהי
והם לא רואים בלצאת להליכה או ריצה משהו מועיל כי בעיניהם זה 'חסר תועלת'.

והם סתם מעירים לי וככה גורמים לי להרגיש שבעניהם אני מוזרה ולתהות למה יש לי לרצות דברים כמו להסתובב
ולהרגיש שזה לא תקין ולא מקובל
ולכן אני ממש נמנעת מכל דבר שאני רוצה בגללם.

הם לא עובדים הם בבית 24 שבע ובקושי יוצאים, ליטרלי כדוגמא הלכתי מתישהו מהבית ליטרלי לכמה דקות וזה היה בערב כדי לקחת משהו מחברה כמה רחובות מישם תוך חמש דקות רצתי חזרה עם אחותי הצעירה ומסתבר שצרחו את השמות שלנו בכל הבית כי מיד הבחינו בחסרוננו והייתי אפילו אז כימעט בת 17
שאלו למה הלכנו אז המצאתי שאיבדתי את הרב קו שלי וחשבתי שזה בגינה כי הם לא היו מקבלות את האמת בצורה טובה. אני לא חושבת שיש משפחות כאלו אובססיות וזה לגמרי גרם לי לחרדות ובעיות רגשיות גם שהייתי קטנה כבר בגיל צעיר במידה כלשהי.

כשהייתי בת 16 אני ואחותי הצעירה והיחידה הלכנו לפארק/גן משחקים לא רחוק מהבית רק 15 דקות הליכה וזה אף על פי שאסור עלינו לצאת בשעה הספציפית הזו אחרי ארוחת הבוקר, בטענה שיש שמש חזקה (היה יום שבת) והלכנו בכל זאת כשכולם נחו בחדרים שלהם.
ואז שגילו שאנחנו לא בחדר שלנו נעלו את הדלת של הבית משתי הכניסות ... וכל זה עשו כי יצאנו ללא רשות. אמא שלי ישנה באותו זמן ואז כשהתעוררה לא פתחה לנו את הדלת גם כשדפקנו על הדלתות השונות והיינו בהלם. בכוונה. עד שסבתנו ראתה אותנו מהחלון והצלחנו *לשכנע אותה* להכריח את אמא לפתוח את הבית שלנו. כל זה בדיבורים מהקרקע לחלון הגבוה.
אז אתם מבינים אותי? לא תקין ויש עוד מלא דברים פשוט אני מדחיקה אותם ומנסה להעמיד פנים שהכל נורמאלי