מכירים את זה שאין לכם כיוון?

אני חושבת שזה משהו שלא רואים על אחרים כי הם בוחרים לא להראות את זה אבל אני בספק שיש הרבה שמזדהים עם ההרגשה הזאת פשוט שכל אחד מתמודד עם זה אחרת, נגיד חלק מעסיקים את עצמם כמה שיותר כדי לשכוח מזה ורק זה נראה לך כאילו הם התקדמו אבל בפנים זה לא
וחלק פשוט יעלמו ויבודדו את עצמם לתקופה מסוימת, לא עושים הרבה ומנסים לסדר לעצמם את הראש

תחשבי על מה שמעניין אותך,מה שאת אוהבת
או משהו שתרגייש הכי משמעותית.לא לכולם יש כיוון , חלק אחרי צבא הולכים חטיול אחרי מבא ועדיין אין להם כיוון לתואר

ענית לעצמך, זה רק מרגיש כך.

מי שנותן לרגשות לנהל אותו באמת לא מגיע רחוק, את צריכה לוותר על הכניעה לרגש או על הציפייה לתוצאות, אחד מהשניים.

כך או אחרת אנשים מייחסים יותר מדי משמעות לנושא של כיוון ומקצוע, לא באנו לכאן כדי לחיות תוכנית משעממת וידועה מראש, זה שוחק ומדכא פי כמה מאשר חוסר משמעות.

קריירה אפשר לבנות גם בגיל 40 ו50, מאות אלפי אנשים המציאו את עצמם מחדש בגיל הזה, ועד אז אפשר וצריך להסתובב בארץ ובעולם ולספוג ולהכיר ולהיחשף והכל בצורה חווייתית ומהנה, אפשר גם להקים משפחה ולהיות מאושרים בלי כיוון אחד ובלי מטרה סופית, וגם להחליף מקצוע כל שנתיים זה סבבה לגמרי למי שזה מתאים.

להיכנע לתכתיבי המירוץ כדי לחיות בצורה בינונית ומטה זה כישלון מוחלט בעיניי.

המטרה שאת מדברת עליה? היא לתת מעצמך במקום בו תרגישי יעילה ומסופקת, ובשביל לתת - צריך שיהיה מה לתת, אז תתחילי בלספוג מהסביבה ומהעולם את מה שאת אוהבת, הגוף והמוח שלך עובדים יחד ומייצרים ממה שתתני להם את הדרך הייחודית שלך לתת בעולם.

תתמלאי קודם, תמלאי את עצמך.
עם המילוי הנתינה מתרחשת מעצמה.