אין לי חברים ואני לא יודעת איך להשיג , אני חוזרת מיומיות בצבא לבית ולא עושה כלום , מרגישה שאני בלופ שאי אפשר לצאת ממנו

מה עם לצאת לאנשהו? למצוא איזו מסגרת חברתית?

שואל השאלה:
איזה מסגרת חברתית בדיוק קיימת

מוצא עבודה עם אנשים בגילך, הולך אולי להתנדב במקום עם אנשים בגילך, פשוט מוצא מסגרת עם אנשים ומתחבר אליהם

אבל כאילו את בשביל להתחיל את חייבת שיהיה לך עם מי את מבינה..

שואל השאלה:
^ בדיוק זה הבעיה

אם את בלופ של לחזור הביתה מהבסיס ולא לעשות כלום ברור לך שלא יווצרו חברויות
לא כי יש " בעיה " בך אלא כי את פחות נחשפת
אם הייתי במקומך הייתי נרשמת לחוג פילאטיס
אפילו עבודה קטנה

שואל השאלה:
אני כולי מלאה בפחדים שגם אם אני אלך למקומות אני לא אכיר אף אחד

אז תעברי ממקום למקום, את לא חייבת כלום לאף אחד

כימיה בין אנשים זה שהם מתלהבים מאותו דבר שמים לב לאותו הדבר הומור דומה, כשאת שם פשוט תהיה חופשייה ומי שאת וזה יווצר זה לא דבר טכני לחשוב עליו, אבל אם לא תנסי שום דבר לא ישתנה

יש לך תחביבים כלשהם?
אני למשל גם באולה בעיה בערך, ואני רוצה להתחיל ללכת לשחק טניס כי זה נשמע כיף
יש כל מיני מסגרות של ספורט, תחביבים, אפילו סתם תצאי למסעדה או בית קפה עם עצמך

שואל השאלה:
תתנו לי רעיונות לאיפה ללכת

שואל השאלה:
מה שאני הכי חוששת ממנו זה שאני אתחתן ולא יהיה לי את מי להזמין לחתונה
זה בתנאי שאני אדבר עם זכר כן? אני מפחדת שאני מקרה אבוד

פילאטיס
טניס
משהו של ציור
תבדקי מה יש באיזור שלך

קודם כל תתחילי ממה שאת אוהבת או נשמע לך כיף

את יכולה לדבר איתי בפרטי אם את רוצה
יש לי מה להגיד לך

זה נטו כי את מושפעת מילדים בני 17 פה ובכללי

זוגיות הרוב מוצעים אחרי גיל ה20, יהיו לך עוד כל כך הרבה מסגרות שתעברי ואנשים שתכירי, בסוף מוצאים במקומות ובזמן הנכון, מה שכן חשוב זה כן להיות פתוח ולצאת מאיזור הנוחות, אבל זה משהו שכולם לומדים באיזור הגילאים שלנו

שואל השאלה:
איך אני מוצאת דברים מעניינים באזור שלי ?
בינתיים חשבתי על קורס איפור ולהירשם לסטודיו אימונים

שואל השאלה:
ובימי שישי אני אתחיל לעבוד

אנונימית יקרה,
שומעת מהפוסט הכנה שכתבת את תחושת הבדידות, יתכן שייאוש, מנגד שומעת רצון עז להתחבר לאחרים, יכולה רק לתאר לעצמי כמה אנרגיות זה סוחט ממך וכמה תסכולים מהעבר עשויים לבעבע בתוכנו ולהקשות, מניחה כמה ההרגשה שהמצב לעולם לא ישתנה יכולה לעורר חוסר אונים.
מתארת לעצמי כמה קשה היה להעלות את רגשותיך על הכתב, זה לא מובן מאליו.
פנייה שכזאת מראה יותר מהכול את הכוח הפנימי שלך, שמבקש, בצדק, שיהיה לך טוב יותר, נראה שאת חוקרת ומנסה למצוא מסגרות חדשות בסביבתך.
יכול להיות שיש מישהי בסביבתך, שאת סומכת עליה, שתוכלי לשתף ברגשותייך. אולי אוזן קשבת תיתן לך מעט כוחות או רעיונות נוספים לדרכים מדויקות עבורך להתמודדות.

כמתנדבת בעמותת סה"ר - סיוע והקשבה ברשת, מזמינה אותך לצ'אט אישי בו תוכלי, אם תרצי בכך, לדבר באופן אנונימי עם אחד מהמתנדבים שלנו ולשתף ולהתייעץ במה שנראה לך לנכון. מצרפת לך כאן את הקישור לצ'אט.
שלך,
מתנדבת סה"ר