הרגע שהכל התרסק .

אני מרגישה שנרצחתי פעם שניה לפני שהתאוששתי מההחיה של פעם ראשונה .
וזה כל כך כואב שלהסביר את זה אינלי מילים.
אני מרגישה שאני נוסעת ברכבת ולכל בן אדם שעולב מבקשת להכפיל את כמות המכות שאני מקבלת כדי לחסות על המכה בקיבלתי
מצד שני אני יודעת שהרציחה הזאת היא לא אני בחרתי בורא עולם עשה אותה בשבילי !
אבל זה כל כך כואב לי , כי זה היה הכדור האחרון שנשאר ברובה , ועכשיו שגם אותו איבדתי אני מרגישה ארומה .
הכעס בי חזק אבל הוא התחיל להרגיע והכאב מטפס אני מנסה לעזור אותו והוא רק עולה .
עוד מכה קטנה וזהו מכה קטנה והוא לא שורד יותר.
הכעס התסכול , הלבין שהאקדח שלי ניהיה ריק לא מצליח להיכנס לדעת .
על לחשוב שהדבר שלי נעלם נכחד לא ניכנס ללב , וגם לא לשכל.
לדעת שזהו לא מתקבל על דעתי .
ופה פה אני בוחרת לגמור , כי מעבר לזה זה לא אפשרי.