אתם חושבים שאם היהדות היתה יותר קלה היו יותר אנשים מאמינים?

כן

חד משמעית

לא

זה לא עיניין של קל או לא
זה העיניין של להאמין שיש משהו בשמיים

לא
לדעתי אם לא היה את הציבור הקיצוני החרדי או אפילו כל ההמצאות וה'איסורים' שהוסיפו לדת אחר כך אז היו הרבה יותר מאמינים

ברור, יש הרבה דברים שקשה לעשות בתורה ושאין בהם הגיון לנו, אז אם זה היה יותר קל והיה בזה יותר הגיון הרבה יותר אנשים היו עובדים את הקב"ה. אבל אמונה אמיתית זה לעבוד את הקב"ה במיוחד כשקשה.

להאמין לא שווה ללקיים את כל המצוות וכה
יש המון מאמינים שאפילו כיפור לא שומרים
אז לדעתי- לא

לא, אם זה היה רק עניין של נוחות, אנשים לא היו מאמינים בדברים שדורשים מהם מאמץ, הקרבה או מחויבות. לכן נראה שאמונה לא נובעת מכמה זה קל אלא ממשהו עמוק יותר.

אהבתי את השאלה שלך, היא שאלה טובה
אבל אני לא חושבת שזה משנה כך או כך
יש הבדל בין להיות מאמין, מסורתי לבין להיות בן אדם דתי שבוחר לקרוא לעצמו עבד השם ועושה מצווה או במילה הפשוטה ; דתי
אז לא
אנשים מאמינים ואנשים יאמינו נטו בגלל שהם מרגישים שיש אלוקים בשמיים
וזה לא אומר שהם לאו דווקא יעשו ויחפשו ללכת בדרך השם הישרה
יש הגיון במה שאתה אומר
אבל היום זה באמת פחות ככה אנשים מתחברים ומאמינים נטו מתוך האמונה שלהם וזה בכלל לא קשור כמה או מה הם עושים ביום למחורת

לא
אם היהדות מלכתחילה לא מדברת אל אותם אנשים שלא מאמינים ולא מושכת אותם(אחרי שהם שומעים אותה)- אז גם אם המצוות יהיו יותר קלות והדברים שצריך לעמוד בהם לא ידברו אל אותו האדם.
להאמין זה להאמין בקב"ה, אם אתה לא מאמין בקב"ה זה לא ימשוך אותך.

אני מאמין שהיהדות קשה למי שלא מבין את מטרתה ולמי שאין לו מושג מה המצוות בונות בו ולכן זה מרגיש לו עול אבל מי שמבין את מהות הדברים ומחובר לתכלית הבריאה אז לא רק שזה קל לו הוא אפילו מתאווה להיות כמה שיותר בדבקות אלוקית והוא מרגיש עונג וסיפוק הרבה יותר גדולים בזה מאשר בכל דבר אחר ואני ב"ה מדבר מניסיון

לא, היהדות עושה מלא אנטי לתרבויות שלא שלה וקוראת להרג של הכוהנים שלהם, שהם לרוב אנשים מאוד מכובדים בקהילה (לפעמים הם גם הרופא, שדכן, ואמיניסטרטור בנוסף למנהיג דתי ורוחני) אז למה להם להקשיב לנו?
בנוסף לזה שאין לנו מיסיונרים או מוקדי תרומה לקהילה.