15 תשובות
כן
כן, זה אותו מקום ואת אותו בן אדם.
אין לי תשובה עמוקה ויפה כמו כל מה שכתבת פה אבל שתדעי שזה היה נורא יפה ונעים לקריאה
המקום הוא נקודת ייחוס
אם את עומדת 5 מטרים משפת הנהר, כשהמים בו ישתנו את עדיין תעמדי 5 מטרים משפת הנהר

מממ זה תלוי בהגדרה של אדם
את לא נמצאת באותו מקום פיזית אם עדיין לא חזרת לאותה נקודה

אם תזכרי את הרגע כנראה הוא היה משמעותי עבורך

זה תלוי בעונה ובאדמה אם גדלו פרחים
שוב החיות זה תלוי באם חיות עוד חיות וכו' ואם יש צמחייה ואם החייה מסוגלת לשרוד באותם תנאי שטח

אם המקום הושמד את יכולה לזהות חורבן במידה וניתן לראות ואם לא בדקת קואורדינטות במפה ייתכן ולא תבדילי אך תוכלי למצוא את המקום עם הרבה חיפושים

את אולי פסיכולוגית מנטלית איך שלא תקראי לזה אותו בן אדם אבל פיזית את אותו בן אדם גם אם השתנית טיפה כי הגוף שלנו משתנה כל הזמן

את אותו בן אדם כי זו *את* ששמרת איפשהו את הזיכרון ואת הקאורדינטות של המקום ורק את יודעת עליו כל עוד לא סיפרת לאף אחד..
שואל השאלה:
^הקטע הוא בדיוק זה. הזיכרון.
אתה זוכר שהיית בנהר ורצית לחצות אותו ולחזור אחורה
אבל אם תגיע לאותה הנקודה הספיציפית שהמתרחש קרה אתה לא תזהה את המקום
והזיכרון לא יצוף לך, כי המקום הוא לא אותו מקום ואתה הוא לא אותו אתה
מספיק שתזכור את המקום כנראה שגם את הרגע תזכור במעורפל
שואל השאלה:
^^^^זה לא נכון כי הטבע משתנה בכל מאית שניה
אולי האדמה מסביב לנהר נפלה? או חלק התפורר? אז אין סיכוי בעולם שחמישה המטרים האלו יהיו אותם חמישה מטרים
^ אם כך, שום דבר הוא לא שום דבר.
זה לא קנה מידה אנושי, ולכן זה לא משנה. בני אדם הגדירו "מקום" בתור דבר שאינו תלוי באטום שכרגע חלף באוויר, אלא בתור נקודת ייחוס מסוימת.
שואל השאלה:
^שם, תגית, או כל הגדרה שבני האדם המציאו כדי "לאפיין" את המקום, את המראה, או את אותו האיזור
זה מה שחוסם לנו את המוח ומה שנותן לנו לחשוב שאנחנו באותו המקום

כשמבקשים מאיתנו לתאר את עצמנו
אנחנו אומרים לדוגמה
"שמי הוא אור, יש לי שיער בלונדיני, עיניים חומות, שפתיים דקות.

והתיאור הזה שאנחנו נותנים על עצמנו הוא אותו התיאור שיכלנו לתת לעצמנו גם בגיל 10 או 12

השמות האלה, התיאורים האלה, התגיות האלה , זה מה שגורם לנו לחסום את התת מודע שלנו בלהכיר את מי שאנחנו *היום* באמת.
^ אמ
לא
זו ההגדרה של מקום
אם את רוצה להתייחס למשהו שאינו נקודת ייחוס, קראי לזה בשם אחר.
כשמבקשים מאיתנו לתאר את עצמנו ואני אתחיל לתאר כל חוויה וכל הליך מחשבתי שמרכיב את האישיות שלי, כנראה שאחטוף אגרוף. את מוזמנת להסתכל על הדברים האלו איך שאת רוצה בינך לבין עצמך, אבל תגיות ושמות נועדו שבני אדם יבינו זה את זה. זה לא מגביל אותנו, אנחנו עדיין יכולים לתייג איזור כסך הדברים שנמצאים בו, אבל בגלל שזה משתנה כל רגע, זה ממש לא יעיל.
איזה שימוש יש לאיזור שתקף למשך אלפית השנייה? את לא יכולה להתייחס אליו כי הוא כבר לא קיים.
שואל השאלה, מה שאתה מתאר זה בול מה שהפילוסוף הרקליטוס אמר לפני איזה 2,500 שנה: "אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים". ואם ניקח את זה רגע לכיוון של פיזיקה ואסטרונומיה זה אפילו יותר קיצוני ממה שתיארת. הרי כדור הארץ מסתובב סביב צירו, נע סביב השמש, והשמש עצמה טסה בתוך הגלקסיה במרחב יקום שמתפשט כל הזמן. אז מבחינת קואורדינטות אמיתיות של חלל וזמן, בחיים לא נהיה באותו "מקום" פעמיים. כל שנייה שעוברת לוקחת אותנו לנקודה חדשה לגמרי ביקום.

וגם ביולוגית ומנטלית, התאים שלנו מתים ומתחדשים, וכל חוויה בונה לנו קשרים חדשים במוח (זה מזכיר קצת את "פרדוקס הספינה של תסאוס"). אנחנו ממש לא מי שהיינו לפני חמש שנים.

אבל מצד שני, this.name צודק לחלוטין לגבי הסיבה שאנחנו צריכים את התגיות וההגדרות האלה. המוח האנושי חייב יציבות. אם לא היינו מסכימים על תגיות קבועות כמו "היער הזה" או "אני אור עם שיער בלונדיני", פשוט היינו קורסים מעומס של מידע שמשתנה בכל מאית שנייה. לא היינו יכולים לתקשר אחד עם השני, לתכנן תוכניות, או אפילו למצוא את הדרך הביתה.

אז התגיות הן אולי לא האמת המוחלטת של הטבע, אלא יותר כמו מפה הישרדותית. אנחנו חייבים את ההגדרות האלה כדי להצליח לחיות פה ולתקשר אחד עם השני, למרות ששנינו יודעים שמתחת לפני השטח הכל תמיד בתנועה.
התשובה הכי אמיתית היא שחלק ממך וחלק מהנהר נשאר, השאר השתנה.