תשובה אחת
מדרש תנחומא תזריע פרק ה:
מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא:
איזו מעשים נאים של הקב"ה או של בשר ודם?
א"ל: של בשר ודם נאים!
א"ל טורנוסרופוס: הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם?
א"ל ר"ע: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו, אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם.
א"ל: למה אתם מולין?
א"ל: אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני ולכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשה בני אדם נאים משל הקב"ה.
הביא לו ר"ע שבלים וגלוסקאות.
א"ל: אלו מעשה הקב"ה ואלו מעשה ידי אדם
א"ל: אין אלו נאים יותר מן השבלים!
א"ל טורנוסרופוס: אם הוא חפץ במילה למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו?
א"ל ר"ע: ולמה שוררו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו? ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול- לפי שלא נתן הקב"ה את המצוות לישראל אלא לצרף אותם בהם!
ולכך אמר דוד (תהלים י"ח) כל אמרת ה' צרופה
טורנוסרופוס מתגלה כאדם בעל ידע נרחב במקורות, המביא טיעונים חותכים מעולם היהדות לביסוס עמדותיו. הוא מייצג גישה לפיה, מעשיו של הקב"ה עדיפים על מעשי האדם. לשיטתו, הבריאה היא מושלמת כמות שהיא ואין שום צורך באדם שישפיע עליה. תפיסתו היא תפיסה המסתמכת על גורל- הנעשה הוא רצון האל ולפיכך אין משמעות למעשה אדם כלל.
מתוך תפיסה זו יוצאת האמירה שאין משמעות למצוות המילה. שהרי, אם הקב"ה היה רוצה שנהיה נימולים הוא היה בורא אותנו נימולים מלכתחילה.
ר' עקיבא חולק על גישה זו. טענתו היא שמעשיו של בשר ודם עדיפים על מעשי האל. בקריאה ראשונה נראית הצהרה זו כתמוהה ביותר ואף כנוגדת את כל עיקרי היהדות. אולם, העמקה במשמעות טענת רבי עקיבא מעלה עיקר ובסיס חשוב בהגות היהודית: ברור לכל, טוען ר' עקיבא שהעובדה שתינוק נולד מחובר למעי אמו בחבל הטבור, אינה מצביעה על כך שרצונו של הקב"ה הוא שהאם ותינוקה יישארו מחוברים זה לזה לשארית חייהם. ולכן על האדם לעשות מעשה ולנתק את חבל הטבור.
את אותה האנלוגיה משליך ר' עקיבא גם לעניין ברית המילה- העובדה שתינוק נולד לא מהול אינה הוכחה לכך שרצונו של הקב"ה הוא שנשאיר את ילדינו לא מהולים!
העולם, ע"פ תפיסה זו, לא נברא מושלם. לאדם ניתנה היכולת להשפיע על הגורל ולהשלים את החסרונות שברא הקב"ה. על האדם למול את בניו, להפוך את השיבולים ללחם ולתקן בשתי ידיו את סביבתו.
מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את ר' עקיבא:
איזו מעשים נאים של הקב"ה או של בשר ודם?
א"ל: של בשר ודם נאים!
א"ל טורנוסרופוס: הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם?
א"ל ר"ע: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו, אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם.
א"ל: למה אתם מולין?
א"ל: אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני ולכך הקדמתי ואמרתי לך שמעשה בני אדם נאים משל הקב"ה.
הביא לו ר"ע שבלים וגלוסקאות.
א"ל: אלו מעשה הקב"ה ואלו מעשה ידי אדם
א"ל: אין אלו נאים יותר מן השבלים!
א"ל טורנוסרופוס: אם הוא חפץ במילה למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו?
א"ל ר"ע: ולמה שוררו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו? ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול- לפי שלא נתן הקב"ה את המצוות לישראל אלא לצרף אותם בהם!
ולכך אמר דוד (תהלים י"ח) כל אמרת ה' צרופה
טורנוסרופוס מתגלה כאדם בעל ידע נרחב במקורות, המביא טיעונים חותכים מעולם היהדות לביסוס עמדותיו. הוא מייצג גישה לפיה, מעשיו של הקב"ה עדיפים על מעשי האדם. לשיטתו, הבריאה היא מושלמת כמות שהיא ואין שום צורך באדם שישפיע עליה. תפיסתו היא תפיסה המסתמכת על גורל- הנעשה הוא רצון האל ולפיכך אין משמעות למעשה אדם כלל.
מתוך תפיסה זו יוצאת האמירה שאין משמעות למצוות המילה. שהרי, אם הקב"ה היה רוצה שנהיה נימולים הוא היה בורא אותנו נימולים מלכתחילה.
ר' עקיבא חולק על גישה זו. טענתו היא שמעשיו של בשר ודם עדיפים על מעשי האל. בקריאה ראשונה נראית הצהרה זו כתמוהה ביותר ואף כנוגדת את כל עיקרי היהדות. אולם, העמקה במשמעות טענת רבי עקיבא מעלה עיקר ובסיס חשוב בהגות היהודית: ברור לכל, טוען ר' עקיבא שהעובדה שתינוק נולד מחובר למעי אמו בחבל הטבור, אינה מצביעה על כך שרצונו של הקב"ה הוא שהאם ותינוקה יישארו מחוברים זה לזה לשארית חייהם. ולכן על האדם לעשות מעשה ולנתק את חבל הטבור.
את אותה האנלוגיה משליך ר' עקיבא גם לעניין ברית המילה- העובדה שתינוק נולד לא מהול אינה הוכחה לכך שרצונו של הקב"ה הוא שנשאיר את ילדינו לא מהולים!
העולם, ע"פ תפיסה זו, לא נברא מושלם. לאדם ניתנה היכולת להשפיע על הגורל ולהשלים את החסרונות שברא הקב"ה. על האדם למול את בניו, להפוך את השיבולים ללחם ולתקן בשתי ידיו את סביבתו.