לפעמים אני מרגישה מאוד בודדה, זה שאלת פריקה, ואולי תוכלו לעזור לי קצת.

אני בת 15, אחים שלי בני 23,24
וכל שאר המשפחה המורחבת שלי או בני 25+, או בני 5-
ואני היחידה שבת 15.
חברתית, אין לי חברים חוץ מ2 החברות הכי טובות שלי שבזכותן הכל מרגיש יותר טוב , ויש לי עוד כמה חברים מאוד רחוקים.
אנחנו מנודות לגמרי בבית ספר מכל בחינה אפשרית, אפשר לומר אפילו די מוחרמות. אבל איתן מרגיש לי שלם אז הכל טוב, אדבר בעיקר על המשפחה. שם אני מרגישה מאוד בודדה.

אוהבים אותי במשפחה, מאז שהייתי קטנה הייתי סוג של "הנסיכה" ככה קראו לי
אני כן אהובה, אבל לא קשורה לאף אחד
כל הבני משפחה שלי גדולים ויש להם את השיחות שלהם, היציאות שלהם, ואני לא קשורה לכלום.
והכי כואב, אחים שלי
הם חברים הכי טובים, מספרים אחד לשני הכל, מתלחששים ביניהם שאני שם.
וגם הם מאוד אוהבים אותי וצוחקים איתי, והם החברים הכי טובים שלי.
אבל אני מרגישה שאין להם מקום בשבילי
לפעמים אני מרגישה מאוד בודדה
נגיד היום היה עצמאות והייתי אצל משפחה עשינו על האש, לא דיברתי עם אף אחד מילה, כולם היו בשלהם.
ואני הרגשתי כאילו אני עם חבורת חברים שלא מדברים איתי.
לא בכוונה ולא כלום, פשוט הרגשתי בודדה, ולא קשורה.
והכי כןאב לי שזה קורה עם אחים שלי.
עברתי דברים מחרידים עם חברות עבר ובחיים לא הרגשתי שייכת לשום מקום. פעם ראשונה שהרגשתי שייכת אי פעם לא שהו זה עכשיו לשתי החברות הכי טובות שלי. אז אני מאוד רגישה ללהיות בודדה הרבה יותר שזה מגיע חמשפחה סגלל כל מה שעברתי.
נמאס לי להרגיש ככה לבד, למה אני חייבת להיות לא קרובה בגיל לאף אחד? אני מרגישה באילו אין לי מזל בחיים שזה הגיע לי. למה?
שכחתי לציין תעובדה שיש לי גם אחות קטנה בת שנתיים ועוד אח בן 30
שעבר כבר דירה, אבל זה לא רלוונטי, כי זה לא משנה כלום לסיפור.