היה בן אדם אחד בכל העולם שיכולתי להזדהות איתו, אבא שלי, והוא נפטר. עכשיו אני מרגיש לבד בגלל הזהות הדתית פוליטית הכל-כך משונה שלי.
מבחינה חברתית אין לי בעיה להסתובב בין מגזרים שונים, אם כי לעיתים אני מרגיש כאילו אני צריך להחביא את הזהות האמיתית שלי, במיוחד כי אני לא בטוח מה היא בעצמי, ואני לא בטוח בה, אז איך לעזאזל אני אמור להביע אותה ולהיות גאה בה.
בבחינה הרומנטית - לעולם לא הייתה לי חברה, ואני לא יודע איפה להתחיל בכלל בגלל שאין אף אחת שאני יכול אפילו לחשוב על להיות איתה. הסיבה לכך היא חוסמים מנטליים שיש לי: אני לא יכול לצאת עם חילונית כי אני דתי מידי ורוצה לחיות בצורה דתייה ולגדל ילדים דתיים. אני לא יכול לצאת עם דתית כי הדרך שאני מסתכל ומתייחס אל הדת היא כל-כך יוצאת דופן ומשונה שאני נראה "פחות מדי" דתי לדתיים אחרים, ואני לא יודע אם דתיות יהיו בסדר אם זה, ואני לא רוצה לחיות חיים שאני לא מאמין בהם בשבילה.
אני יודע שיש פה שגיאות לוגיות, אבל כבר הרבה זמן אני כאילו מזכיר לעצמי "תזכור, לכל מקום שאתה הולך אין סיכוי בעולם שתמצא חברה, זה רק פנטזיה שקוראת לאנשים רגילים, ואתה לא איש רגיל אז זה לא יכול לקרות לך".
אני מפחד שבגלל כל זה אני או אגיע למצב שאני פשוט מוותר על הזהות הדתית פוליטית שלי וחוזר בשאלה, או אעמיד פנים כל חיי שאני מאמין בדברים שאני לא. או שאני פשוט אחיה ואמות לבד בגלל שלעולם לא אוכל למצוא מישהי לאהוב.
אני לא יודע כבר מה לעשות, אם למישהו יש הצעות או ניסיון מהחיים אני אשמח לשמוע. בבקשה ממכם.