זה בסדר לכתוב את זה לברכה לקצינה הקודמת שלי למתנה שהבאתי לה?

לרותם,
יש הרבה דברים שרציתי להגיד לך, אבל כמו שאת כבר מכירה אותי אני לא תמיד יודעת לשתף או להגיד בדיוק מה אני מרגישה.
ועדיין היה לי חשוב לכתוב לך, כי אני לא חושבת שאת באמת מבינה כמה השפעה הייתה לך עליי בתקופה הזאת.
אני באמת שמחה שהיית הקצינה שלי.
לא רק בגלל התפקיד שלך, אלא בגלל מי שאת בתור בן אדם.
יש בך משהו מאוד מיוחד הדרך שבה את מדברת עם אנשים, הדרך שבה את גורמת לאנשים להרגיש בנוח לידך, ואיך שגם בלי לנסות יותר מדי את מצליחה להשאיר חותם אצל אנשים.
אני חושבת שאחד הדברים שהכי הרשימו אותי אצלך זה איך הצלחת לקחת קבוצה של אנשים שונים לגמרי אחד מהשני, כאלה שלא הכירו לפני, עם אופי שונה ועולם שונה, ובסוף לגרום לכולנו להרגיש מחוברים אחד לשני.
לא בהרבה מקומות אנשים באמת נהיים משפחה, ואצלנו זה קרה.
וזה הרבה בזכותך.
בזכות הדרך שלך, האנרגיה שלך, והיחס שנתת לכל אחד.
הרבה לא יודעים את זה, אבל כמעט מכל בן אדם שאני פוגשת אני לוקחת משהו קטן מהאופי שלו בשביל שיהיה גם בי להמשך הדרך.
וממך לקחתי הרבה דברים שאני באמת רוצה לשמור איתי.
לקחתי ממך את הדרך להקשיב לאנשים גם כשהם לא אומרים הרבה.
את היכולת לגרום לאנשים להרגיש שרואים אותם בלי לשפוט אותם ישר.
לקחתי ממך את השקט שלך שקט שלא צריך צעקות בשביל שיקשיבו לו.
את הדרך שבה את נותנת מקום לאנשים להיות מי שהם בלי לגרום להם להרגיש פחות.
ואת הדרך שבה את מצליחה להיות חזקה ואנושית באותו הזמן.
אני חושבת שבצבא הרבה פעמים אנשים שוכחים מי הם בתוך כל הלחץ, הקושי והמערכת.
לאט לאט הם נהיים רק תפקיד או דרגה, ושמים בצד את הערכים ואת עצמם.
אבל אצלך זה אף פעם לא הרגיש ככה.
לפחות לא לי, ואני חושבת שגם לעוד הרבה אנשים סביבך.
תמיד הרגיש שאת נשארת את אותנטית, אמיתית, עם לב ואופי משלך, ולא רק קצינה שנותנת פקודות.
וזה בדיוק מה שגרם לאנשים לכבד אותך באמת, לא מתוך חובה אלא מתוך הערכה אמיתית למי שאת.
יש אנשים ששוכחים אותם ברגע שהם מסיימים תפקיד, אבל אני באמת חושבת שאת מהאנשים שנשארים עם מישהו הרבה אחרי.
תודה על כל השיחות, על הדאגה, על הסבלנות ועל כל הרגעים הקטנים שאולי בשבילך לא היו משמעותיים, אבל בשבילי כן.
אני באמת אוהבת אותך ומעריכה אותך המון, ושמחה שיצא לי להכיר בן אדם כמוך בדרך שלי.
מאחלת לך שתצליחי בכל מקום שתגיעי אליו, כי באמת מגיע לך. ❤