הייתם מעדיפים בן/בת זוג שמסכים איתכם על כמעט כל דבר? או מישהו שיש לו דעות מבוססות מאוד משל עצמו - אבל כן פתוח לשמוע עוד?

הייתי מעדיפה דרך חיים דומה ואמונה דומה, אבל בדעות על דברים שונים שלא קשורים בזה - הייתי שמחה שיהיו לו דעות מגוונות ונוכל לדבר על זה בצורה פתוחה. אני אוהבת לשמוע דעות של אחרים וזה גם פותח אותי להשקפת עולם שונה, כמובן כל עוד זה שיח פתוח ומכובד והוא לא שולל את הדעות שלי. ושאלה שנייה: מעריכה שבן זוג דומה לי באופי לפי מערכות יחסים קודמות, לא חייב בהכל אבל בתכונות מסוימות

אין בעיה שיהיו מחלוקות אבל אם היא ממש שונה ממני בערכים ובמוסר זה כבר לא מתאים בעיניי, זה יוצר ריבים ותחושה לא נעימה

מישהי שאפשר לנהל את השיח בצורה בריאה

זה כנראה היה משעמם אותי אם היא תסכים איתי על כל דבר, וכל עוד היא פתוחה לשמוע והדיון מתנהג כדיון ולא כקרב תרנגולות (תרנגולות ברבים, כי לרוב הצד האחד גורר את השני ומשם זה כבר נהיה הרגל לשניהם), אני יותר מאשמח לדון, הכרת ריבוי הדעות במה שמתאפשר לי הוא תחביב קבוע אצלי. במידה מה אנשים שסביבי אומרים (חצי בצחוק, חצי ברצינות) שאני צריך מישהי שיכולה להיות גם חברותא (ואני לא רואה בזה דבר רע, אם שואלים אותי).

לעניין דמיון האופי, הייתי מעדיף שהיא תהיה דומה, פשוט כי זוגיות זה דבר שצריך להיות גם יציב, ופערי אופי לרוב גורמים לחוסר יציבות (אלא אם לאחד הצדדים האופי הוא חוסר אופי, אבל סה אולי אפילו חורג בגריעותו מפערי אופי בעייתיים נורמליים).

אמנם כן אביא הסתייגות בעניין הסכמת הדעות לנושא הדתי, שאם דעותינו חלוקות באמונה או ביסודות התורה באופנים שקשה לדעת לסבול (לא ראוי (מנסיבות דתיות כגון סובייקטיביזם דתי) שלא תוכל הדעת לסבול דעה אחרת, אמנם לכל אדם יש דעות שקשה לו לסבול, לפחות אצלו בבית...), אז זה עשוי להקשות מאוד על חיי הנישואין בעתיד. אמנם ברוב ככל המקרים, אפילו עם קהילות שאני מתנגד מאוד אליהם, הדעת יכולה לסבול דעותיהם כל עוד אין להם נטיית התעלמות ולקיחת רק מה שנוח להם מאותה מערכת מחשבתית.