לפעמים אתם מרגישים ככה?

משהו בגיל 20 מה זה מטריף אותי
כאילו
אתה חופשי לגמרי בעולם - שזה מגניב
ואתה גם חופשי לגמרי בעולם - שזה מלחיץ
ואיפהשהו בין זה לזה אני כל הזמן מוצאת את עצמי רוצה ממש להגשים את החלומות הכי גדולים שלי, אבל גם כל כך נרתעת מהרעיון שיש לי את כל הזמן שבעולם וכל האמצעים לנסות ולהגשים אותם, מפחדת שזה גדול עליי גם אם זה חלום שלי, שזה לא ריאלי *עבורי* שאצליח..... שחבל על הזמן ועדיף ללכת על מקצוע "ריאלי" ו"בטוח".
ואז גם נכנס מן קטע כזה של בואנה מה אני לא מאמינה בעצמי? הרי תמיד האמנתי בעצמי!
אז מה קרה לי פתאום??
וזהו לא יודעת אני מרגישה בלופ אינסופי של מצד אחד תקופה מרגשת וחדשה וכיפית מאוד, מצד שני.... כל הפחדים החששות הערעור העצמי שבאים עם זה. שאני מניחה שזה מה שכולם חווים בשלב הזה, אבל זה עדיין קשה, כי כל יום מחדש הראש שלי והלב שלי דוחפים אותי "ללכת על זה" כבר, לנסות להתחיל להניע את החלומות!
אבל גם כל יום מחדש אני עוצרת את עצמי ומונעת את זה מעצמי - נטו על בסיס מחשבות ופחדים וכן גם חשש מסוים שמה שנקרא I don't have what it takes להצליח באמת אבל. כי הרי כולם היו רוצים להצליח *ממש* כאילו במשהו שהוא החלום שלהם. כמובן שלכל אחד יש הגדרה אחרת ל "הצלחה", אבל זה באמת מן משהו עמוק כזה להצליח ברמה שהיא גבוהה מאוד, שמגיעה להכרה אמיתית בסביבה. ואין לי מושג מה לעשות עם התקיעות הזו. נכון שלפעול זו בדרך כלל התשובה, פשוט לפעול! אבל איך עושים את זה אלוהים