5 תשובות
יכול להיות שהבן אדם מצא דרך שיותר מתאימה לו, לא אוהב או לא מאמין בדת, והרבה סיבות אחרות
אענה באנונימי כי זה מידע די אישי
יש לי דכאון, הוא התפרץ כשהייתי בת עשר, קצת לפני שהתחילה הקורונה, מה שכמובן החמיר את המצב. שנים התפללתי שזה יעלם, שאלוהים יעזור לי, שירפא אותי. כמובן שבמהלך כל זה גם הלכתי לטיפול וכולי, אבל שום דבר לא עזר. בשלב מסוים כבר נמאס לי, ויתרתי, התחלתי להתפלל שאלך לישון ולא אקום. ככה הייתי אומרת קריאת שמע שעל המיטה ומקווה שלא אצטרך להגיד מודה אני בבוקר. זאת הייתה תקופה ממש קשה, גם כבר תיכננתי לעשות משהו בשלב הזה, ושוב, אלוהים לא ענה. אחרי הרבה זמן כבר התחלתי להתייאש, לחפש את עצמי, למצוא דברים אחרים להשען עליהם כי אלוהים לא היה שם בשבילי. בסופו של דבר החלפתי טיפול והתחלתי כדורים, אבל לקח הרבה זמן עד שהמצב השתפר. בשלב הזה כבר הפסקתי להאמין, והייתי שעות באינטרנט מסתכלת על כל מיני אמונות ודתות וכאלה דברים. ממש התעניינתי, גם בדברים שלא הסכמתי איתם, נורא נהניתי לחפש ולחקור ולהבין על אלוהים. בסופו של דבר נכנסתי לפילוסופיה וגם עשיתי עבודת חקר על אמונה דתית ושגעון, אבל זה כבר סיפור אחר. בכל אופן, הפסקתי להאמין בגלל שזאת הייתה התקופה הנוראה ביותר של חיי ואלוהים כאילו נטש אותי שם. היום אני שמחה שאני חיה, ושקמתי כל בוקר, ואני אוהבת לחיות והחיים שלי יפים. אבל מאז שעשיתי את כל זה, והתחלתי לחקור ולהתרחק ולמצוא את עצמי, כבר לא הרגשתי צורך באלוהים, וגם כבר הייתה לי הבנה של אלוהות ודת שהיא יותר בוגרת ומשכילה. הבנתי שאני בתור בן אדם לא מאמינה פשוט, שזה כבר לא קשור לתקופה ההיא. עדיין יש לי מלא כבוד ואהבה לדתיים ולדת, ממשיכה לחקור עליה ואין לדעת אולי אחזור לשם בעתיד.
זה הסיפור שלי, מקווה שזה לא כתוב מבולגן מדי.
יש לי דכאון, הוא התפרץ כשהייתי בת עשר, קצת לפני שהתחילה הקורונה, מה שכמובן החמיר את המצב. שנים התפללתי שזה יעלם, שאלוהים יעזור לי, שירפא אותי. כמובן שבמהלך כל זה גם הלכתי לטיפול וכולי, אבל שום דבר לא עזר. בשלב מסוים כבר נמאס לי, ויתרתי, התחלתי להתפלל שאלך לישון ולא אקום. ככה הייתי אומרת קריאת שמע שעל המיטה ומקווה שלא אצטרך להגיד מודה אני בבוקר. זאת הייתה תקופה ממש קשה, גם כבר תיכננתי לעשות משהו בשלב הזה, ושוב, אלוהים לא ענה. אחרי הרבה זמן כבר התחלתי להתייאש, לחפש את עצמי, למצוא דברים אחרים להשען עליהם כי אלוהים לא היה שם בשבילי. בסופו של דבר החלפתי טיפול והתחלתי כדורים, אבל לקח הרבה זמן עד שהמצב השתפר. בשלב הזה כבר הפסקתי להאמין, והייתי שעות באינטרנט מסתכלת על כל מיני אמונות ודתות וכאלה דברים. ממש התעניינתי, גם בדברים שלא הסכמתי איתם, נורא נהניתי לחפש ולחקור ולהבין על אלוהים. בסופו של דבר נכנסתי לפילוסופיה וגם עשיתי עבודת חקר על אמונה דתית ושגעון, אבל זה כבר סיפור אחר. בכל אופן, הפסקתי להאמין בגלל שזאת הייתה התקופה הנוראה ביותר של חיי ואלוהים כאילו נטש אותי שם. היום אני שמחה שאני חיה, ושקמתי כל בוקר, ואני אוהבת לחיות והחיים שלי יפים. אבל מאז שעשיתי את כל זה, והתחלתי לחקור ולהתרחק ולמצוא את עצמי, כבר לא הרגשתי צורך באלוהים, וגם כבר הייתה לי הבנה של אלוהות ודת שהיא יותר בוגרת ומשכילה. הבנתי שאני בתור בן אדם לא מאמינה פשוט, שזה כבר לא קשור לתקופה ההיא. עדיין יש לי מלא כבוד ואהבה לדתיים ולדת, ממשיכה לחקור עליה ואין לדעת אולי אחזור לשם בעתיד.
זה הסיפור שלי, מקווה שזה לא כתוב מבולגן מדי.
אנונימית
הרוב זה בגלל ,פריקת עול מצוות,וישנם כאלה שחוזרים לדת מתוך הבנה פנימית שהם טעו בבחירתם לעזיבת הדת,ויש כאלה שנהיים כופרים בתורה רחמנא ליצלן.
הסיבה היא שרוב עם ישראל עדיין נמצא בתודעת גלות בה התורה נראית קטנה ומנותקת מהמציאות ולא בונה כלום וכשאדם לעומת זאת רואה את עולם החול כ"כ מפותח וחכם ומושך אז זה גורם לו להיות דתל"ש ולכן הפיתרון האמיתי זה להעמיק בתורת ארץ ישראל שהיא תורה גדולה ועמוקה המחוברת לחיים עצמם ומרימה אותם כך שככל שאני יותר דוס כך אני יותר חומרי והיא גם מאוד עמוקה ורצינית ומציאותית וברגע שהדתי לאומי יחיה אותה אז יהיה יותר דוס מהחרדים וגם יותר חי את החיים מהחילונים כי זו תורה שמחוברת קודש וחול כך שאני נהיה יותר קדוש בזכות החומר ונהיה יותר חומרי ונהנה בזכות הקודש-המשמעות ואז החרדים והחילונים יצטרפו אלינו ונזכה לאחדות כל עם ישראל בעז"ה!!
יצאתי בגלל שאני לא מאמין, ובגלל שאני לא מאמין לא שווה לי לשמור על אורח חיים דתי
