אשמח שתענו

הכרתי מישהי לפני בערך שנה וחצי-שנתיים דרך חברה משותפת. עם הזמן נהיינו מאוד קרובים ודיברנו המון, לפעמים עד שעות קטנות בלילה. בשלב מסוים פיתחתי אליה רגשות, אבל היא בכלל רצתה חבר טוב שלי והוא לא רצה אותה בחזרה. למרות זה נשארתי בקשר איתה והייתי שם בשבילה הרבה.

עם הזמן הרגשתי שאני משקיע יותר ממנה ושאני תמיד זמין לה, אבל היא לא תמיד הייתה זמינה לי. מצד שני, היא תמיד הייתה נחמדה אליי, הקשיבה לי, והייתה אחת הבנות היחידות שהרגשתי שבאמת רואות אותי. ככל שעבר הזמן הבנתי שאני לא באמת מסוגל להיות רק ידיד שלה.

לאחרונה היה לי קשה מאוד והחלטתי להגיד לה שאני חושב שעדיף להפסיק את הקשר כי עדיין יש לי רגשות אליה. דיברנו על זה כמה פעמים. היא אמרה שאני אדם טוב, עמוק, נאמן ובוגר, ושהיא מעריכה אותי מאוד. היא גם אמרה שהיא תמיד תזכור אותי לטובה ושהייתה לנו תקופה מדהימה. אני אמרתי לה שגם היא הייתה חשובה לי מאוד.

מצד אחד היא כל הזמן מדגישה כמה היא מעריכה אותי ואפילו אחרי שסוג של נפרדנו היא עדיין שלחה לי הודעות ותמונה שלה עם חולצה שקניתי לה. מצד שני, היא אף פעם לא אמרה שהיא רוצה קשר רומנטי איתי.

היום אני מרגיש תקוע. אני עדיין אוהב אותה מאוד, מתגעגע אליה וחושב עליה כל הזמן. קשה לי להבין אם היא באמת ראתה בי רק ידיד, אם הייתי סוג של תמיכה רגשית עבורה, או שפשוט היה אכפת לה ממני מאוד אבל בלי משיכה רומנטית. מה אתה חושב על כל הסיפור? האם יש פה משהו ששווה להמשיך להילחם עליו או שאני פשוט מתקשה לקבל שהיא לא רוצה אותי באותה צורה