היי כתבתי שיר על פרידה מהבת זוג שלי אשמח לדעתכם (אשמח להכי כנה)

הייתי בבית שלך לפני כמה ימים
מוזר איך הכול נגמר ולא נתראה שנים
קשה לי לומר, אבל צריך להשלים
אבל אולי אנחנו פשוט לא מתאימים

עמדתי בשקט בין כל הזיכרונות
חיפשתי את החום בין הקירות והחלונות
כל פינה לחשה לי סיפורים ישנים
איך היינו בטוחים שנישאר לנצח- תמימים

אז מה עושים כשהלב עוד נמשך אלייך?
כשהזמן כבר עבר אבל אני עוד אחרייך
מה עושים כשהראש אומר לי לוותר?
הלב לא מפסיק לחפש אותך, לנסות לזכור יותר

מה עושים כשהדם מסביבי אבל אני לא הרוצח?
מה עושים כשהכאב כבר מוכר אבל עדיין בורח?
איך אפשר להמשיך כשחלק ממני נשאר?
עם כל מה שהיה וכל מה שכבר נגמר

את פוגעת בי במילים בלי להרים ידיים
כל משפט משאיר צלקת לעוד חודשיים
רציתי להבין למה הכול כל כך כואב
עד שראיתי את הצער שחי אצלך בלב

זוכרת את הפעם ההיא מתוך מאות פגישות?
ישבנו מול שקיעה ודיברנו על תקוות
רציתי לשאול מה עובר עלייך בפנים
וגיליתי שגם את נאבקת בשדים ישנים

אז מה עושים כשהלב עוד נמשך אלייך?
כשהזמן כבר עבר אבל אני עוד אחרייך
מה עושים כשהראש אומר לי לוותר?
והלב לא מפסיק אותך לחפש, אותך לזכור יותר

מה עושים כשהדם מסביבי אבל אני לא הרוצח?
מה עושים כשהכאב כבר מוכר אבל עדיין בורח?
איך אפשר להמשיך כשחלק ממני נשאר?
עם כל מה שהיה וכל מה שכבר נגמר

אולי יום אחד אעבור ליד הבית במקרה
ולא ארגיש את אותו כאב שמלווה.
אולי אז אבין שלא הפסדתי הכול
רק למדתי שגם אהבה יכולה ליפול.

אגב כתבתי בצורה די מוגזמת אבל זה נטו כדי להקצין את הרגשות שבפרידה, אני סבבה אם מישהו מתעניין חחח