אני צמה ומקיימת את תשעה באב פעם ראשונה השנה ואני קצת לא מבינה את זה. זה קשה להתאבל על משהו שאתה לא מבין את הגודל שלו

כאילו אני מאמינה וזה ותאמת שההחלטה לצום השנה הייתה ממש יום לפניי כי אני מאמינה ומרגישה קרובה להשם ובאלי וזה והמשפחה שלי לא צמים את תשעה באב אבל כאילו אני מרגישה הרגשה מוזרה כזאת שאני לא מספיק מחוברת לאבל שכולם מדברים אליו או לחומרה, ואז כאילו אני שואלת את עצמי אז על מה אני מתאבלת ואם אני לא עושה יותר גרוע כשאני לא בטוחה על מה? זה קשה להתאבל על משהו שאני לא הכרתי, ואולי האבל שלי הוא המחשבה יותר על זה שהיה חורבן כזה גדול לעם ולהשם גם אם אני לא מבינה אותו? מה אתם חושבים? איך אתם רואים את זה?