למה אנשים לא רוצים שיהיה ידידים לחברה שלהם או ידידות לחבר שלהן?

זה לא קשור ללסמוך. תמיד יש משהו בין ידידים.
פלא שיש כאן כל חצי שעה שאלה על ידידים וידיד שלי התאהב בי ויש לי חבר מה לעשות

כן הם לא סומכים עליהם

לא קשור לסמוך בלבד, כשיש ידידים בזוגיות, האנרגיה מתחלקת גם לאותם ידידים וידידות, וזה יכול להקשות על הזוגיות, למה בעצם צריך ידיד או ידידה כשיש לך את הבן/בת הזוג?
מה יש לספר להם או לפרוק שאין לעשות את זה לבן או בת הזוג?
וגם אם יש, אז למה לא לספר את זה לבן או בת הזוג?
וגם אם סיפרת, למה לספר את זה לעוד בן אדם? זה הופך את זה לפחות מיוחד בעיניי כשאם אני נגיד בזוגיות והבת זוג פורקת לי את החיים או מדברים על דברים אישיים ואז משתפת גם לידיד או נהנת איתו בעוד דברים.
זה לא קשור ללסמוך, זה פשוט לא נעים כשיש עוד גבר שמקדישים עבורו אנרגיה, אם זה כמה שעות בשבוע או לא יודע כמה, בסוף גם יכולים להתפתח רגשות או לא יודע מה.
זה למה זה נקרא זוגיות, להיות חלק ממשהו, חצי של הצד השני, ולא להתחלק לכמה חתיכות עם עוד כמה ידידים.

זה לא עניין של אמון חלקנו אולד פאשן ולא חושבים שזה מתאים פשוט במערכת יחסים

כי אם בן אדם מרגיש צורך בידידים שהם לא חברים משותפים איתי אז זה אומר שבן/בת זוג קיימת סתם בשביל קטעים יותר אינטימיים,
לשים גבולות בסיסיים בזוגיות לא אומר שבן אדם לא סומך עליו או עליה, להפך, בן אדם סומך על מה שבן/בת זוג *לא* יעשה

לא סומכים על הידיד
לא על בת הזוג

קנאה