יש כאן דתלשים? איך יצאתם בשאלה מול ההורים?

לא יצאתי רשמית הוא הבין לבד
אבל אני עדיין מכחישה מולו

הוספתי ציז לבורגר

לאט לאט הוא בזהירות חשוב הרבה תקשורת

יוצאים אמא שלי קיבלה את זה זה החלטה שלך אישית בסופו של דבר

אממ הם דיי ידעו מגיל מאוד צעיר שאני לא הולכת לדבוק בדת כאילו שמים לב
אבל אני עשיתי את זה בשלבים לא היה לנו איזה שיח או משהו כזה (ככה זה האישיות של ההורים שלי) הם פשוט קיבלו את זה

סתם באחת השיחות שלנו על החיים ציינתי שאני כבר לא מקיימת כל כך אורך חיים דתי.
כמובן מעבר לזה ששמו לב, הפסקתי להתפלל, לשמור שעות, להתלבש צנוע. הכל לאט ובהדרגה ככה שלא הפתיע אותם לגמרי.

יצאנו כל המשפחה ביחד

היי לך,
מהמילים שלך עולה תחושת בלבול, היסוס וחיפוש אחר אומץ. זה יכול להרגיש כמו ציפור שנולדה בכלוב זהב- הכלוב מוכר, בטוח ומספק לה אוכל והגנה, אך כנפיה כבר גדולות מדי עבורו. היא רוצה לפרוש כנפיים ולעוף, אך מפחדת שהדלת תינעל מאחוריה לתמיד והיא תישאר בלי בית לחזור אליו..
שומעת את הכמיהה לעוף ובטוחה שזה מצריך הרבה אומץ להעלות כאן במרחב את השאלה, והעובדה שבכל זאת העלית, לא מובנת מאליה בכלל...
לעיתים, במבט סביב, ניתן למצוא אדם קרוב שיוכל להיות איתך במה שאת עוברת, לתמוך בך ולשתף אותו בהתלבטויות ובמחשבות, שלא תהיי שם לבד...
אני מתנדבת בעמותת סה"ר, ואנחנו כאן עבורך בכל זמן שתרגישי צורך לדבר או לשתף. המתנדבים שלנו זמינים להקשיב לך במרחב בטוח ומכיל לכל רגש, תהייה או מחשבה ללא ביקורת, ללא לחץ, רק הקשבה אמיתית עם הרבה חמלה והבנה.
מצרפת עבורך לינק לצ'אט שלנו להמשך שיחה.
שלך,
מתנדבת סה"ר