אני ואקס שלי נפרדנו לפני חודש וחצי איך נפטרים בהתחושה הזאת של הריקנות גם אתם הרגשתם אותה?

כאלו זה עדיין מוזר לי
בהתחלה לא הפסקתי לבכות אני עדיין בוכה אבל אני יותר טובה אני יוצאת אני עושה דברים אבל אני מרגישה ריקנות זה מוזר לי עדיין לא לכתוב לו בוקר טוב ולילה
כאלו זה מוזר להפסיק לדבר עם בן אדם שקרה לי משהו רע זה הפריע לו יותר ממה שלי הפריע
קרה פעם שכתבתי לו אחרי הפרידה כי רצו למסור את החתול שלי וכולם אמרו לי שזה לטובה חברים ועדיין הלכתי ובכיתי לו וכאלו אני אומרת לעצמי פאק הוא לא יהיה בחיים שלי אני בוכה ואף אחד לא יבין את הרגשות שלי כמו שהוא יבין
אני פשוט מרגישה ריקה בפנים אני יכולה להיות כל כך שמחה בסטואציה מסוימת ולחשוב איך הוא היה מגיב ולהרגיש ריקה ועצובה מחדש
איך נפטרים מזה כבר? איך ממשיכים מזה?
איך מפסיקים לחשוב עליו