7 תשובות
נשמע ככ קשה
אלף לא להקשיב לחבר
בית, לאבד אדם קרוב זה נראה לי הכאב הכי עצום שיש ביקום הזה, אני ממש מקווה שטוב לסבתא שלך עכשיו והיא הגיעה אל המנוחה והנחלה שלה
גאה בך מלמעלה ושומרת עליך

אתה יכול לדבר איתה תמיד
אנונימית
משתתף בצערך 3>
תתנחם בזה שהיא במקום טוב יותר עכשיו, דמנציה מחלה ארורה
מזדהה איתך
לי לקח שנה לשכוח מסבתא שלי יעני להפסיק להתאבל עליה ולא להירדם בלילות
משתתפת בצערך❤
וברור שזה בסדר. סבתא שלי נפטרה לפני שנה וחצי ואני עדיין חושבת עליה המון.
תדע שזה משתפר, בסוף חוזרים לחיים רגילים אחרי האבל אבל מדיי פעם דברים פשוט יזכירו לי אותה. זה עצוב, אבל לומדים לחיות עם זה. ואני מנסה להנות מהזכרונות הטובים איתה, לחשוב על כמה מזל היה לי לחוות אותם ולא להתחרט על מה שלא הספקתי או לא יכולתי לעשות.
שואל השאלה:
אני שמח שהספקתי להיפרד ממנה ועוד כשזה היה פתאומי, כמה ימים לפני ביקרנו אותה ואת סבא ובאתי אליה לחדר עם אחותי ואמרנו לה לילה טוב וחיבקתי אותה ושאלתי אותה "סבתא את זוכרת איך את קוראת לי?" והיא בהתחלה אמרה "יובל המבולבל" ןאמרתי לה "לא.. תנסי להיזכר" והיא פשוט נזכרה בכינוי "ממוקד מטרה" ושם הייתה הפעם האחרונה שראיתי אותה וזה הזיכרון האחרון שלי ממנה, זיכרון שהוא מתנה..
אנונימי
משתתפת בצערך
היי יקר,
שומעת בדבריך כמה הגעגוע לסבתא שלך חזק עכשיו, וכמה הבכי והעצב תפסו אותך פתאום.
ממה ששיתפת, יש כאן גם אבל על הפרידה ממנה וגם כאב על הדרך שבה חלתה ועל מה שעברה בסוף חייה.
מתארת לעצמי כמה קשה להחזיק את כל הזיכרונות האלה יחד, במיוחד כשיש כל כך הרבה אהבה אליה. יכול להיות שהגעגוע מגיע בגלים, ולפעמים דווקא אחרי שכבר נדמה שמצליחים להסתדר איתו, הוא שוב מציף. וזה בסדר לבכות גם חודש אחרי, אין לזמן של האבל לוח זמנים קבוע.
נשמע שהזיכרונות ממנה מאוד חיים אצלך, מהכינויים המיוחדים שנתנה לכל אחד ועד הדברים הקטנים שהצליחה לזכור גם כשהדמנציה התקדמה. יש משהו מאוד יפה בכך שהיא ממשיכה להיות חלק מהחלום שלך ומהדרך שאליה אתה הולך.
טוב ששיתפת ונתת מקום למה שעובר עליך. אולי יש מישהו קרוב שנעים לך לדבר איתו על סבתא ועל הגעגוע....
אפשר גם לפנות לצ'אט עם נציג/ה מעמותת סהר, לשתף שם במה שעובר עליך ולקבל אוזן קשבת בתוך הרגע הזה.