3 תשובות
אולי שניהם ביחד ?
כי הוא לא נשמע כמו התו שאתה רגיל לשמוע. המוח בטח זכר את התו בצליל
שואל השאלה:
אבל זאת בדיוק השאלה שלי. כשאת אומרת לא נשמע כמו התו שאת רגילה לשמוע, את כבר מניחה שהמוח יודע למה הוא אמור להישמע. השאלה היא מה הוא משווה למה בפועל, במיוחד כשאת בעצמך לא יודעת איזה תו שרת.
אם אני שר תו בלי לדעת שהוא דו, ואז מרגיש שהוא לא במקום, המוח לא יכול להשוות את השם דו כי אין לי את השם. אז מה שיש פה הוא כנראה ייצוג פנימי של גובה הצליל או של היחסים שלו לצלילים אחרים, שנבנה מזיכרון ומניסיון. וזה גם לא בהכרח אותו מנגנון אצל כולם, כי שמיעה אבסולוטית, שמיעה יחסית וזיכרון של גובה צליל הם דברים שונים.
זה לא עונה על הנקודה ששאלתי. מה בדיוק נשמר בזיכרון, ומה המוח משווה לקלט החדש כדי להסיק שמשהו לא בסדר?
אבל זאת בדיוק השאלה שלי. כשאת אומרת לא נשמע כמו התו שאת רגילה לשמוע, את כבר מניחה שהמוח יודע למה הוא אמור להישמע. השאלה היא מה הוא משווה למה בפועל, במיוחד כשאת בעצמך לא יודעת איזה תו שרת.
אם אני שר תו בלי לדעת שהוא דו, ואז מרגיש שהוא לא במקום, המוח לא יכול להשוות את השם דו כי אין לי את השם. אז מה שיש פה הוא כנראה ייצוג פנימי של גובה הצליל או של היחסים שלו לצלילים אחרים, שנבנה מזיכרון ומניסיון. וזה גם לא בהכרח אותו מנגנון אצל כולם, כי שמיעה אבסולוטית, שמיעה יחסית וזיכרון של גובה צליל הם דברים שונים.
זה לא עונה על הנקודה ששאלתי. מה בדיוק נשמר בזיכרון, ומה המוח משווה לקלט החדש כדי להסיק שמשהו לא בסדר?