בבקשה תגידו לי שאני לא עצלנית וזאת רק עייפות נפשית.

מכיתה ט' התחיל להיות לי רע בבית ספר והייתי מגיעה פה ושם ושיחות עם המנהלת מורה הורים חיסורים עניינים וכו' קיצר תקופה חשוכה ונ.ב הייתי לבד בהפסקות בשנה הזו התחלתי להיות לבד בבית ספר
ובכיתה י' לקחתי את עצמי בידיים והייתי מחסירה אולי איזה 4 פעמיים בחודש וקיצר גם כיתה י' הייתה חשוכה אבל לא עד כדי כך אבל כן הייתי לבד כל הזמן מתחילת שנה ועד סוף השנה ביליתי לבד עם עצמי ועכשיו בכיתה י"א אני מנסה כמה שיותר להגיע כי זה בגרויות אבל אין לא משנה כמה אני מנסה קשה לי ועד עכשיו יש לי 36 חיסורים ובאמת שאני לא כזאת וקשה לי ואני לא מבינה למה ההורים שלי כועסים עליי כשאני רוצה לעבור בית ספר כשאני מדברת איתם על מעבר בית ספר הם אומרים לי תהיי חזקה תחזרי מעמד ובאמת שלא באלי כי אני לא ילדה כזאתי אני ילדה שאוהבת לצאת לטיולים שנתיים ובאמת להגיע וללמוד ולדבר עם חברים אני לא רגילה לזה שאני מחסירה כי אני לבד וקשה לי שם אני לא רגילה לזה שאני לא יוצאת לטיולים שנתיים אני לא רגילה לזה שאין לי עם מי לעשות עבודות בקבוצות אני לא רגילה לזה פשוט לא רגילה לזה אם רק היו מעבירים אותי בית ספר.
אז עכשיו בבקשה תענו לי על השאלה שרשמתי בכותרת השאלה ומה אתם חושבים.
ועוד שאלה אתם חושבים שאני מוותרת לעצמי ולא מנסה להגיע או שניסיתי כל מה שאני יכולה כי בכיתה י' הגעתי כל השנה כמעט בזמן שהייתי לבד אז לא שלא ניסיתי נכון?