אנשים שיצאו מהצבא על נפשי

תגידי שהיה לך ניסיון אובדני לפני כחודש ואת מפחדת שזה יקרה שוב

את צריכה למצוא משהו שיהיה קו דק בין שחרור מהצבא לאשפוז בכפייה

well
הקבנית אצלנו לא שחררה, עד שאמא שלי דיברה איתי ואיימה שעשיתי דברים בעבר שלא אוכל לפרט כאן.

בנוסף לכך, תקראי על טרגט 21

זה לא משנה מה את אומרת. זה משנה מה את עושה. תחשבי שהם שומעים אותו סיפור כמה וכמה פעמים ביום.

שואל השאלה:
מה זאת אומרת מה אני עושה? מה יש לי לעשות, אני הולכת לשיחה

כן, אבל השאלה היא לא מה קורה בשיחה, אלא מה קורה לפניה מבחינת התפקוד שאת משקפת שם. חייל עצוב שקשה לו (אח חיילת) זה משותף להרבה. הכיוון הוא שזה צריך להיות אבחנה קלינית שמשפיעה על התפקוד שלך. מפקד/ת ישיר שאחראי עלייך הוא המפתח. הם מקבלים ממנו מידע על אופן התפקוד שלך ההתנהגות שלך. נגיד המפקדת כותבת להם "נופר בסך הכל מגיעה בזמן מתפקדת באופן סביר, לא שמתי לב אצלה שיש בעיות משמעותיות" זה מוביל לחסר סיכוי. בדיקה עם הפסיכיאטר לא עומדת על הרגליים בפני עצמה בלי הרקע מסביב. איום סתמי בהתאבדות לא יזכה לרוב להרבה תשומת לב. אם תביעי תוכנית קונקרטית, זה יזכה לתשומת הלב שאת לא באמת רוצה.

שואל השאלה:
הבעיה שלי זה שהמפקד שלי לא מכיר אותי הרבה זמן והוא לא נתן המלצה לשחרור, ובכללי אני לא יודעת איך עוד אני יכולה להציג להם את הכאב שלי. כי בחיי שאני לא משקרת, ואני לא יודעת כבר מה לעשות עם עצמי ואיך להתמודד

כן, אני מבין שאת במצוקה, אני מצטער, שולח מכאן חיבוק וירטואלי. תנסי לתאר לפסיכיאטר חרדות שלא מאפשרות לך ריכוז ושעות שינה, מחשבות טורדניות שאין לך שליטה עליהם, ובעצם תתמקדי על נזק שנגרם לך כתוצאה מלחץ בשירות, רק תזכרי, לא לבקש באופן מפורש את מה שאת רוצה. הם אוהבים להציע מה שלא מבקשים...

מה ניסית להגיד לו? ומה התפקיד שלך
זה תלוי בזה מאוד